ינון שמו/כה

סימן כה

עמידה בברכה

1. שאלה: האם יש לעמוד באמירת ברכת התפילין? תשובה: הטור כתב (ח, א) ביחס לציצית: 'יתעטף בציצית מעומד'. בטעם הדבר, כתב הב"י במקום: 'דגרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד על ברכת המצוות קאמר ולא על ברכת הנהנין'. לפי הכלל המובא בשם הירושלמי, ראוי לעמוד בכל ברכות המצוות, ואכן כך נוהגים בני אשכנז בברכות התורה ובברכת התפילין. ראיתי לדון בשני נושאים: א. האם הכלל הנ"ל באמת מקובל על כל העדות והאם הוא מבוסס כדבעי. ב. האם גם במצוות שמתקיימות בישיבה, יהיה צורך לעמוד בזמן הברכה.

א

1. המגן אברהם הבין שזה כלל מחייב, שהרי הוא הקשה מהלכות חלה (יו"ד שכ"ח) שכתוב שם שמותר להפריש חלה ולברך בישיבה, והוא מיישב 'שהפרשת חלה אינה מצווה כל כך, דאינו עשה אלא לתקן מאכלו דומיא דשחיטה'. מדבריו נראה שבאופן עקרוני, הכלל הזה מחייב, מלבד בפעולות שאינן ממש מצוות חיוביות, כגון הפרשת חלה ושחיטה שאינן אלא להכשיר את האוכל לאכילה. [חשבתי לומר שההבחנה היא בין מצוות קיומיות למצוות חיוביות, אבל אין לומר כך, הואיל וגם מצוות ציצית היא מצווה קיומית, אלא ההבחנה היא בין מצווה רגילה, למצווה שעניינה רק הכשרה ותיקון המצב]. 2. באבודרהם כתוב שברכות של עומר, ציצית, לולב, מילה ושופר, שיש בהם דרשה מיוחדת, החובה לעמוד בהם הוא מן הדין, אבל בשאר הברכות זה רק מצווה מן המובחר. 3. יש שכתבו: בירושלמי שלפנינו, לא מצאנו את הציטוט הנ"ל שהביאו הב"י בשמו, ולפי זה אין חיוב ולא מעלה לעמוד בברכת שאר המצוות.

ב

נהגו ספרדים רבים, על פי דברי הזוהר והאריז"ל, לשבת בהנחת תפילין של יד (הובאה שיטה זו ברמ"א כ"ה י"א). וכן נהגו ספרדים לשבת בזמן תקיעות של מיושב שתוקעים בראש השנה, לפני תפילת מוסף. האם גם אז יצטרכו לעמוד בזמן הברכה? לגבי הנחת תפילין של יד ישנה אריכות דברים, האם מנהג הספרדים היה להניח בישיבה כדברי הזוהר והמקובלים (עיין דברי שלום ואמת ח"א עמ' 41, ח"ג עמ' 106) או בעמידה כפי שמעיד הרמ"א כה, יא. מי שנוהג לשבת בזמן הנחת תפילין של יד, האם יקפיד לעמוד בעת הברכה?

ישנן שלוש דעות:

1. לברך בעמידה ואת הקשירה לעשות בישיבה, על פי סידור בית עובד (דף מ"ו: אות כ"ז) ומגן אברהם (כ"ה, כ), [הרב מאיר מאזוז מעיד שכך נהג הרב ישועה אלמליח, הובא בספר עלי הדס עמ' 71]; 2. לברך בישיבה (שלמי ציבור, כה"ח כ"ה ל"ג, בא"ח ש"ר וירא ח); 3. לקום קצת בעת הברכה, לא מלא קומה אלא הידור בעלמא (עלי הדס עמ' 70).

לגבי תקיעת שופר: 1. בספר בן איש חי (ש"ר נצבים ט"ו) הביא שני מנהגים ומעיד ש'בעירנו לא נהגו לעמוד'. וכך כתב בספר עלי הדס (עמ' 469) שמנהג טוניס לשבת הן בשעת הברכות והן בשעת התקיעות. בספר עטרת אבות (ח"ב עמ' פ"ג) כותב שכך גם מנהג מרוקו. 2. בספר הלכות חגים (ט"ל י"ז) כותב הרב מרדכי אליהו, שנוהגים לעמוד בעת הברכות ולשבת בעת התקיעות. 3. בילקוט יוסף (מועדים עמ' 36) כתב שיש מקומות שנוהגים שהציבור עומדים בעת הברכות על השופר ובסיום הברכות יושבים, ובחזון עובדיה ימים נוראים כתב: 'ומנהגנו לישב'. סיכום: לגבי מי שנוהג לשבת בזמן קיום המצווה, ישנה מחלוקת האם מחויב לעמוד בזמן הברכה. ראינו דיון זה הן בהלכות תפילין והן בהלכות שופר. הערה: הזכרנו לעיל חלוקה בין מצוות קיומיות למצוות חיוביות. יש לקחת בחשבון שדעת הרב אברהם שפירא (מנחת אברהם א מ"ד) שכל המצוות הן חיוביות, אלא שישנן מצוות מסוימות שחיובן תלוי בתנאים. נקיות הידיים בהנחת תפילין

2. שאלה: כאשר אני מניח תפילין, אני נוגע במקומות המכוסים, האם עלי ליטול ידי לאחר הנחתם? תשובה: כתב הבן איש חי (ש"ר תולדות י"ז): 'שהפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין נכלל בכלל המקומות המגולים ואין צריך רחיצה' [עיין עוד בפסק"ת ח"א עמ' רל"ו המביא אזהרה שלא לנגוע בזרוע בידיו, וכן שלא יחכך בראשו בזמן הנחת תפילין של ראש, אבל לא החמיר בנגיעה בעלמא בשער].

דיבור בין בית לבית

3. שאלה: בטעות, עניתי על הקדיש, בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש. האם אני צריך לברך, כדין מי ששח בין תפילה לתפילה? תשובה: כתב מרן השו"ע (או"ח כ"ה י) בהקשר למי ששומע קדיש וכדומה, שאין להפסיק ולענות בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אלא ישתוק וישמע ויכוון למה שאומרים. המ"ב (סקל"ו) כותב בשם המגן אברהם, שאם הפסיק וענה (אמן יהא שמיה רבא או קדושה או ברכו או אמן) חוזר ומברך. מה מברך במקרה של הפסק? לפי מנהג בני ספרד, יברך על תפילין של ראש 'על מצוות תפילין' ואילו לבני אשכנז יברך שתי ברכות, כך כותב המ"ב בשם חיי אדם. בשם המלבי"ם (אוצרות חיים) כותב המ"ב שיברך רק ברכת 'על מצוות' גם לבני אשכנז, בהמשך נביא את ההסבר בשיטת המלבי"ם. בניגוד לדברי המ"ב, כתב בספר כף החיים (אות פ"ג) שיש לחשוש לשיטת המרדכי בשם ר"ת (הובאה בדברי הבית יוסף) הסוברת שמותר לענות, ואין הדבר מהווה הפסק. אצטט את הסברא של ר"ת: 'אחרי שאין יכול להניחה עד שיענה עם הציבור (להבנתי כוונתו היא, שהאפשרות לענות היא דבר החולף) ואין הפסק אחרי שצורך הוא זה לו, וצריך להקדימו'. הבית יוסף מבין מדברי ר"ת הללו, שלדעתו צריך לענות וממילא אינו צריך לחזור ולברך שנית, וכדברי כף החיים כתבו גם הבן איש חי (וירא י) וילקוט יוסף (מהדורת תשמ"ה ח"א עמ' ל). מה ההיגיון שיש בדברי המלבי"ם? נחלקו הפוסקים בשאלה מה יש לברך כאשר שח. רש"י סובר ברכה אחת ואילו ר"ת סובר שתי ברכות. אמנם אנו פוסקים כדברי ר"ת בסוגיה של שח, אבל באופן שההפסקה היתה בכך שענה על קדיש וכדומה, יש לחשוש לדבריו שאין זה מהווה הפסק. לכן, לא הגיוני לברך שתי ברכות כי זה אינו תואם לא לשיטת רש"י ולא לשיטת ר"ת (ולכן אם יש לברך, יברך רק ברכה אחת). סיכום: אם ענה על דברים שבקדושה לפני הנחת תפילין של ראש, לבני ספרד לא יברך, ואילו לבני אשכנז יברך, יש אומרים רק 'על מצוות' ויש אומרים שיש לברך שתי ברכות. עניית אמן בין בית לבית דר"ת 4. שאלה: מי שנמצא בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, בתפילין של ר"ת, האם יענה אמן על קדיש וקדושה? תשובה: המ"ב כתב (סקל"ו) שבחול המועד או המניח תפילין דר"ת וכיוצא בזה, שמניח בלי ברכה, יש להקל ולהפסיק לעניית 'אמן יהא שמיה רבה' וקדושה וברכו ואמן, אך אחר כך יזיז ה'של יד' ממקומו קודם שיניח ה'של ראש', כדי שיהיה הויה אחת לשניהן. [קצת הרחבה: ישנן שתי סיבות, מדוע אסור לדבר בין תפילה של יד לתפילה של ראש, האחת: כי זה גורם לברכה שאינה צריכה, שיצטרך לברך ברכה נוספת על תפילין של ראש, והשנייה: כי לכתחילה צריך שהנחתם של שתי התפילין יהיו סמוכים ותכופים זה לזה, כי כתוב 'והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך' - שתהיה הוויה אחת לשתיהן, (על פי מ"ב סקכ"ח), במצב רגיל שמניח תפילין קיימות שתי הסיבות, אבל במניח תפילין של ר"ת שלא מברכים עליהם, ישנה רק הסיבה השנייה]. התלבטתי האם יש כאן חובה לענות (אלא שמחויב להזיז תפילה של יד ממקומה כדי ליצור שוב הוויה לשניהם) או רק גדר של רשות, ואם אינו רוצה, יכול להתעלם. בהקשר זה אציין כי הרב יוסף הורוביץ כתב לי שמי שמתיר לענות 'אמן', גם מחייב עניית 'אמן', וכן אמר לי הרב אביגדר נבנצל שיש חיוב לענות. [חכם אחד אמר לי, משהו כללי, שאינו קשור דווקא לנושא שלנו,בשם הרב ש"ז אוירבך, שבמצב בו כבר התפלל ונשאר ללמוד ומתקיים מניין נוסף, כיון שאינו שייך לציבור של המניין השני, אם עוסק במצווה או שלומד תורה, פטור מלענות, אבל אם שייך לאותו מניין והוא עסוק בהנחת תפילין של ר"ת, חייב לענות.] הריני להביא את דברי הבן איש חי (ש"ר וירא כ"ו) המסכם את כל הנאמר לעיל: 'בתשובתי בסייעתא דשמיא בסה"ק רב פעלים העליתי, במי שלובש רבינו תם לבדו, ונזדמן לו קדיש וקדושה, בין של יד ובין של ראש, אף על גב דבזה אין ברכה, ואין כאן הפסק, עם כל זה לפי טעם הר"ן והלבוש דסבירא להו הא דאין פוסקין בין של יד לראש, משום דכתיב והיו שצריך להיות הוויה אחת לשתיהם, ועיין במנחת אהרן דף ל"ז, שכתב בזה טעם על פי הסוד, ועל כן צריך ליזהר גם בשל רבינו תם, אף על גב דליכא ברכה בזה, מיהו עשיתי תיקון לזה שלא לאבד קדיש וקדושה, כיון דאין כאן ברכה, יענה קדיש וקדושה, ואחר שיענה יפשוט תפילין של יד, ויחזור ויניחנו מחדש, ואחריו תפילין של ראש בלי הפסק, לקיים מה שאמר הכתוב והיו, הוויה אחת לשתיהם, וגם על פי הסוד דרך זה יבוא נכון'. בהערות של הרב מאיר מאזוז לבן איש חי כותב בשם ברכי יוסף (סוף סימן ל"א) שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע הנחת תפילין דר"ת, וטעמו ונימוקו עמו. ומוסיף הרב מאזוז, וכן נראה לענ"ד, שהרי לר"ת גופיה יש לענות לכתחילה קדיש וקדושה בין תפילין של יד לתש"ר (כפי שהובא בשמו בתשובה הקודמת)...וכל שכן לדידן שאין מברכים על תפילין דר"ת, ו'דטבא ליה עבדי ליה'. סיכום: כאשר שומע קדיש או קדושה באמצע הנחת תפילין של ר"ת, לפי חלק מהפוסקים יזיז את של יד או יסלק לפני הנחה של ראש, אבל לפי הרב מאזוז אין צורך להזיז. הניח בברכה בטעות של ר"ת

5. שאלה: ברכתי בטעות על תפילין של רבנו תם, שמתי לב לכך רק בסוף התפילה, האם עלי לברך שוב כאשר אני מניח את של רש"י? תשובה: יש להבחין בשלושה מצבים: א. מי שמניח תמיד שני זוגות ביחד, לגביו הדין הוא שיניח על סמך הברכה גם את תפילין של רש"י. ב. מי שרגיל להניח רק של רש"י וטעה וברך על ר"ת, כגון שביקש ממישהו תפילין בהשאלה ובטעות קיבל את של ר"ת. כאן הדין הוא שיברך שנית מפני שלא כיון על התפילין השניות, ובנוסף היה היסח הדעת ביניהן על ידי דיבורים של תפילה וכדומה. ג. מי שרגיל להניח של רש"י בזמן התפילה ובסוף התפילה מחליף לשל רבנו תם, כאן הואיל והיה היסח הדעת והפסק בין ברכת המצווות לבין מעשה המצווה, צריך הוא לברך שנית בהניחו תפילין של רש"י, כך כתב הרב מרדכי אליהו בספרו מאמר מרדכי הלכות תחילת היום (ח י"א). (אני מעורר שאלה, אם אנו מתייחסים לתפילין של רש"י כעיקר ור"ת כספק שלא נפסק להלכה, ניחא, שהרי לא ברך על תפילין הנכונות, אבל אם מתייחסים לכך שיש מקום בשמים לשניהם, אם כן הברכה שלו חלה על משהו, ולא מובן מדוע נחשב כהפסק? ויש לדחות שאף שמניח שתי זוגות זה אחר זה בשני זמנים שונים, מברך שוב). סיכום: אם מניח בדרך כלל זה אחר זה, וכעת 'עלה על טעותו', יברך שנית.

בל תשקצו ותפילין

6. שאלה: מה הדין אם אדם הניח תפילין, כאשר היה צריך להתפנות, האם יצא ידי חובה? תשובה: ודאי שלא נהג כהוגן, שהרי צריך לקיים מצוות באופן שהוא מצליח להתרכז במעשה המצווה, וגם מתבקש הדבר שלא יעשה המצוות דרך ביזיון. לעניין 'דיעבד' נראה שיצא ידי חובה, חשבתי להוכיח זאת מכך שרק ביחס לתפילה דנו הפוסקים בשאלה האם ומתי לא יצא ידי חובה אם התפלל במצב שצריך לנקביו ואינו יכול להעמיד את עצמו. ומה שראינו ביחס לתפילה, הוא חומרא מקומית לחזור ולהתפלל כאשר היה צריך לנקביו הגדולים, ולא יכל להעמיד את עצמו שיעור פרסה, זה מדין גוף משוקץ אבל לא ראינו שזה קיים גם בקיום שאר מצוות. נראה להוכיח זאת מדברי הביאור הלכה הכותב (תקפ"ח ב ד"ה שמע) שאם קיים מצווה בלא גוף נקי, יצא ידי חובה, ולפי חזון עובדיה ימים נוראים עמ' קמ"ה רשאי לכתחילה לשמוע שופר ללא ברכות אם אין המקום נקי. תפילין לעַרֵל 7. שאלה: אדם שהוא ערל, ואביו גוי אבל אמו יהודיה, האם מותר לו להניח תפילין? תשובה: וכי 'מי שאכל שוּם וריחו נודף, יחזור ויאכל שוּם אחר' (ברכות נ"א.)? פשוט הדבר שהוא מוגדר כיהודי לכל דבר וחייב בכל המצות, ואינו אסור אלא בקרבן פסח ואכילת קרבנות (וביחס לערל, אם היה כהן, אסור בתרומה). עיין עוד בתחומין כרך י"ג עמ' 267 במאמרו של הרב טולידאנו. לזרוק זבל והוא עטוּר תפילין 8. שאלה: האם מותר לשפוך שקית זבל לפח הציבורי כאשר אני עטור בתפילין? תשובה: בהלכה מוזכר, שלא לצאת מהבית עטור בתפילין, כאשר הוא צריך לעבור בין גויים שילעיגו עליו או ליד מקומות מטונפים (או"ח כ"ה מ"ב סק"ח). על פי זה כתב הרב מרדכי אליהו בספרו (פרק ח ק"ל) שתמיד יכסה את התפילין כשהולך מביתו לבית הכנסת, כיוון שיש לחוש שמא יש מקומות מטונפים, ובפרט אם עובר ליד פחי אשפה פתוחים, ויש מחמירים אפילו בסגורים אם יש בהם ריח רע (ועיין גם בכף החיים כ"ה כ"א). אני ראיתי שהרב אבגדר נבנצל מכסה את התפילין של ראש בטליתו ומקפיד שלא לדבר דברי תורה, בהיכנסו לרחבה של החניה בעיר העתיקה, שיש בקצה שלה פח זבל ענק, עד שחולף על פני הפח ומשאיר אותו מאחור. העירו לי שיש גם לבחון האם פעולה זו מותרת לפני התפילה, וכן העירו לי שכל פח נידון לעצמו, ותלוי במקומות. סיכום: לא ישפוך את הזבל כאשר הוא מעוטר בתפילין.