ילקוט שמעוני תורה תשעה

במדבר - פרק כז - רמז תשעה

תנו רבנן שְׁאֵרוֹ (במדבר כז, יא). זו אשתו. מלמד שהבעל יורש את אשתו, יכול אף היא תירשנו, תלמוד לומר וירש אותה הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו. והני קראי לאו הכי כתיבי. אמר אביי תריץ ואימא הכי ונתתם את נחלתו לקרוב אליו שארו וירש אותה. אמר ליה רבא סכינא חריפא לפסוק קראי, אלא אמר רבא תריץ הכי ונתתם את נחלת שארו לו קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין, ותנא מייתי לה מהכא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר"ע, ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל וגו' בהסבת הבעל הכתוב מדבר, ואומר ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה. ואומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר. ואומר ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו. מנין לפינחס שלא היה לו לאלעזר, אלא מלמד שנשא פינחס אשה ומתה וירשה. ואומר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד, מנין היה לו ליאיר שלא היו לו לשגוב, אלא מלמד שנשא יאיר אשה ומתה וירשה. מאי ואומר וכי תימא בהסבת הבן הוא דקפיד קרא אבל בעל לא ירית, ת"ש ולא תסוב נחלה לב"י ממטה וגו', וכי תימא לעבור עליו בעשה ולא תעשה, ת"ש ולא תסוב נחלה (לב"י) ממטה למטה אחר. וכי תימא לעבור עליו בשני לאונן ועשה, תלמוד לומר ואלעזר בן אהרן מת, וכי תימא אלעזר הוא דנסב איתתא ושכיבא וירתה פינחס, תא שמע ושגוב הוליד את יאיר. וכי תימא התם נמי הכי הוה, אם כן תרי קראי למה לי. תניא בהסבת הבן ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בהסבת הבן הכתוב מדבר. או אינו אלא בהסבת הבעל, כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר הרי הסבת הבעל אמור. הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה (למטה אחר) [לבני ישראל] בהסבת הבן הכתוב מדבר. תניא [אידך] בהסבת הבעל הכתוב מדבר, או אינו אלא בהסבת הבן, כשהוא אומר ולא תסוב נחלה לב"י וגו' הרי בהסבת הבן אמור. דכולי עלמא מיהת ממטה למטה אחר בהסבת הבעל הכתוב מדבר מאי טעמא, אמר (רבא) [רבה] אמר קרא מטות. רב אשי אמר אמר קרא ממטה למטה אחר ובן לאו אחר הוא. בני אחיות נוחלין, תניא בני אחיות ולא בנות אחיות, למאי הילכתא, אמר רב ששת ליקדם דתני רב שמואל בר רב יצחק ממשפחתו וירש אותה הוקשה ירושה (ראשונה) [שניה] לירושה (שניה) [ראשונה] מה ירושה ראשונה הבן קודם לבת אף ירושה שניה בן קודם לבת. מנין שהאב קודם את האחין בנחלה, היה רבי ישמעאל בר רבי יוסי אומר הרי אומר והעברתם את נחלתו לבתו מפני הבת מעביר אתה את האב ואי אתה מעביר מפני האח ין. ומנין שהאב יורש, אמרת קל וחומר ומה אחין [מן האב] שאינן באים אלא מכח האב הרי הן יורשין, האב שאין האחין באין אלא מכחו אינו דין הוא שיורש. ומנין לעשות את בת הבן כבן, אמרת קל וחומר הוא ומה בנות צלפחד שלא היו אלא לשעה עשה את בת הבן כבן קל וחומר לדורות. מנין לעשות נקבות כזכרים, הרי אתה דן הואיל והבנים יורשין (ואחין) ואחי אב יורשין מה בנים עשה נקבות כזכרים אף בכל היורשין עשה נקבות כזכרים, ומה בנים הקדים זכרים לנקבות אף בכל היורשין הקדים זכרים לנקבות, ומה בגואלין עשה בנים כאבותם אף כל היורשין נעשה בנים כאבותם. ומנין שהבת יורשת, הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, אין לי אלא בת, (בת) הבן מנין, אמרת קל וחומר הוא ומה בת שהורע כחה במקום הבן הרי היא יורשת, בן שיפה כחו במקום הבת דין הוא שיורש. ואם אין אחים לאביו וגו' ממשפחתו משפחת אביו, או אינו אלא ממשפחת אמו, ת"ל למשפחותם לבית אבותם מגיד שמשפחות הולכות אחרי אבות: