ילקוט שמעוני תורה תרצג

במדבר - פרק ג - רמז תרצג

וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת (במדבר ג, מז). אמר משה כיצד אעשה [לישראל], אם אני אומר לו תן לי פדיונך אומר לי כבר פדאני בן לוי, מה עשה הביא כ"ב אלפים פתקין וכתב עליהן בן לוי, ורע"ג פתקין וכתב עליהן חמשת שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם טולו פתקיכם, מי שעלה בידו בן לוי א"ל כבר פדאך בן לוי, מי שעלה בידו חמשת שקלים א"ל תן פדיונך וצא. אלו דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר עדיין מחלוקת בדבר, שהיה יכול לומר אין כאן פתק שכתוב בו בן לוי לפיכך לא עלה בידו, אלא מה עשה משה, נטל פתקין כמנין כל הבכורות וכתב בהן בן לוי, ועוד לקח פתקין אחרים במניינם וכתב בהן חמשת שקלים, טרפן ונתנן בקלפי, והיה אביו של בכור מושיט ידו בקלפי, עלה פתק שכתוב בו בן לוי היה יודע שפדאו לוי והיה פטור מחמשת סלעים, ואם עלה בידו פתק של חמשת סלעים אומר לו הרי שם פתק כתוב בו לוי ולא היית ראוי לפדות מן לוי.

פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר (במדבר ג, מ). יש פקידה לבכורות שנאמר פקוד כל בכור זכר. יש פקידה לבנים שנאמר כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים. יש פקידה לשמירה, [שנאמר] ופקודתך שמרה רוחי. יש פקידה לשלום, שנאמר ושמתי פקודתך שלום.

חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת (במדבר ג, מז). בעא מיניה פלימו מרבי, מי שיש לו שני ראשין באיזה מהן מניח תפילין, אמר ליה או קום גלי או קביל עליך שמתא, אדהכי והכי אתא ההוא גברא דאתייליד ליה [ינוקא] בתרי ראשי, א"ל כמה בעינן מיהב לכהן? אתא ההוא סבא תנא ליה חייב ליתן עשר סלעין, איני והתני רמי בר חמא מתוך שנאמר אך פדה תפדה. שומע אני אפילו נטרף בשלשים יום, ת"ל אך חלק, שאני הכא דבגלגלת תלה רחמנא: