ילקוט שמעוני תורה תרצא

במדבר - פרק ג - רמז תרצא

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום היה משה הולך ועומד לו על פתח [אהליהם], והשכינה מקדמת ואומרת לו כך וכך תינוקות יש באהל הזה, מנין שנאמר ויפקד אותם משה על פי ה' כאשר צוה. כשם שהשכינה אומרת לו. השבט הזה הוא חביב להקב"ה ביותר, ולמה מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה בלבד, שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל. אלא ברא הקב"ה ימים וברר לו אחד מהם, שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם. ואיזה זה [הוא] יום השבת. ברא שנים ולו אחד [מהם], שנאמר [ושבתה הארץ שבת לה'. ברא שבועים ולו אחד מהם, שנאמר] וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא ארצות ובחר אחת מהן זו ארץ ישראל, שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. ברא רקיעים ובחר לו אחד מהם, שנאמר סולו לרוכב בערבות. ברא [שבעים] אומות ובחר לו ישראל, שנאמר ובך בחר ה' אלהיך וגו'. ברא שבטים ובחר לו אחד מהם זה שבט לוי, שנאמר ובחור אותו. לפיכך הוא מחחב אותם ביותר ואומר למשה בכל פעם פקוד את בני לוי. למה אמר כל זכר ולא מזכיר שם נקבה, [מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים, שנאמר כל זכר. לכך] אמר דוד הנה נחלת ה' בנים. אלו הזכרים, (ולא) [ואם] באו הנקבות אף הם שכר פרי הבטן. ולמה פוקד אותם בכל פעם ופעם, לפי שהוא טכסים שלו והמלך שמח בטכסים שלו הרבה, ואתה מוצא שכל שבטו של לוי ממועט, ולמה היו מועטין? לפי שהיו רואין את השכינה. ואף כשעלו ישראל מן הגולה [בקשו מהן] ולא מצאו (מהן) שהיו מועטין, שנאמר ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. אמר הקב"ה בעולם הזה היו מועטין על ידי שהיו רואין את כבודי, שנאמר כי לא יראני האדם וחי. אבל לעולם הבא כשאחזיר שכינתי לציון אני נגלה בכבודי על כל ישראל ורואים אותי וחיים לעולם, שנאמר כי עין בעין יראו. ולא עוד אלא מראין זה לזה באצבע, שנאמר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות. ואומר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה:

והחונים לפני המשכן וגו' (במדבר ג, לח). תניא ולא ימותו גם הם גם אתם. אתם בשלהם והם בשלכם במיתה, הם בשלהם אינם במיתה אלא באזהרה. אמר אביי נקטינן (משוער) [משורר] (ששורר) [ששיער] במיתה, שנאמר והחונים לפני המשכן וגו' ואומר והזר הקרב יומת. מאי זר אילימא זר ממש הא כתיב חדא זימנא, אלא זר דאותה עבודה. מיתיבי משוער ששורר ומשורר ששיער אינן במיתה אלא באזהרה, תנאי היא דתניא מעשה ברבי יהושע בן חנניא שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא אמר ליה בנו חזור לאחוריך שאתה מן המשוררין ולא מן השוערין וכו'. לא לכ"ע באזהרה קאי, מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן ומר סבר לא גזרו ביה רבנן. תנן התם בשלשה מקומות הכהנים שומרים [בבית המקדש] בית אתטינס, ובית הניצוץ, ובית המוקד, מנא ה"מ אמר אביי דא"ק והחונים לפני המשכן וגו', אמרי אין שימור בעלמא אשכחן דבעי מיהו מתניתין דקתני בשלשה מקומות הכהנים שומרים ואלו כהנים ולוים בהדי הדדי כתיבי. אמרי [ה"ק] והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת הקדש אהרן בחר מקום ובניו בשני מקומות. ממאי מדכתיב והחונים וכתיב שומרים חונים לחוד ושומרים לחוד, ואימא כולהו בחד מקום לחודיה, לא ס"ד כמשה מה משה בחד מקום לחודיה אף אהרן ובניו כל חד וחד לחודיה. רב אשי אמר מסיפיה דקרא שומרים משמרת למשמרת: כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן (כתוב ברמז תכ"ו):