ילקוט שמעוני תורה תרפט

במדבר - פרק ג - רמז תרפט

תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה לא נמצא שזה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר חייב מיתה שנאמר ובנים לא היו להם הא היו להם בנים לא מתו. כי לי כל בכור (כתוב ברמז שס"ד). הקדשתי לי כל חנן התם הלוקח עובר חמורו של נכרי וכן הלוקח עובר פרתו והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו במתנה פטור מן הבכורה שנאמר בישראל ולא באחרים. רבי יהודה אומר שותפות נכרי חייבת בבכורה. וחכמים אומרים כל זמן שיר הנכרי באמצע פטורה מן הבכורה, א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור, רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע, כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה, ורבי יהודה סבר בכור משמע כוליה בכור כתב רחמנא כל דאפילו כל דדו, ואי תימא דכ"ע בכור ריבה משמע מר סבר כל למלויי אתא ומר סבר כל לגרועי אתא. וכמה תהא שופות עם הנכרי ותהא פטורה מן הבכורה, רב הונא אמר אפילו אזנו. רב כסדר אמר דבר שעושה אותו נבלה. ורבא אמר דבר שעושה אותו טרפה, מאן דאמר דבר שעושה אותו טרפה סבר טרפה אינה חיה. ומאן דאמר דבר שעושה אותו נבלה קסבר טרפה חיה. מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מנפלים דאף על גב דלאו בני חיותא נינהו קדשי דאמר מר פטר שגר בהמה שגר בבהמה, התם כיון דלא עריבו להו חולין קרינא בהו [בבהמה] כל בכור, הכא כיון דעריבו בהו חולין לא קרינא בהו כל בכור. כהנים ולוים פטורין הן עצמן מקל וחומר אם הפקיע קדושתן של לוים את קדושתן של ישראל במדבר שנאמר לקחתי את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל דין הוא שתפקיע את של עצמן. אשכחן אדם בהמה [טמאה] מנלן אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה, כל שישנו בבכור אדם ישגו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה. אמר ליה רב ספרא לאביי בן חדש דאפקע ליפקע, פחות מבן חדש דלא אפקע לא ליפקע. לויה לא תפקע, אלמה אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים. הא לא קשיא [כדמר בריה דר"י משמיה דרבא דאמר] בפטר רחם תלה רחמנא. ואהרן שלא היה באותו מנין לא ליפקע, דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודים, שלא היה באותו מנין, אמר קרא הלוים הוקשו כל הלוים כולן זה לזה, כהנים מנלן כדרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי בכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק, ולדורות מלנן, אמר קרא והיו לי הלוים בהוייתן יהו, וממאי דבשה, אמר קרא אך פדה תפדה וגו', מה בכור אדם לא חלקת בו בין לדורות בין באותה שעה (בשה) [בכסף]. אף בכור בהמה טמאה לא תחלוק בה בין לדורות בין בא תה שעה בשה. א"ר (יוחנן) [חנינא] שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל דאמר קרא ואת בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה, ואימא בהמה רבה, אם כן ליכתוב קרא או בהמת בהמת או בהמתם בהמתם, מאי בהמת בהמתם, שמע מינה חד פטר טובא. ורבי חנינא טעמא דמתניתין קמפרש, וה"ק מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה, משום דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי המורים של ישראל: