ילקוט שמעוני תורה תרפו

במדבר - פרק ב - רמז תרפו

כיצד היו שרויים והלוים יחנו סביב למשכן. משה ואהרן ובניו במזרח, דכתיב והחונים לפני המשכן קדמה ליפני אהל מועד מזרחה. משה אהרן ובניו סמוכין להם. ואצלם יהודה יששכר וזבולון, מכאן אמרו אשרי לצדיק ואשרי לשכניו, אלו שלשה השבטים שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה, שנאמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק, וכתיב יהודה מחוקקי, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, אלו מאתים ראשי סנהדראות שיצאו מיששכר, ומזבולן מושכים בשבט סופר, על שהיו שכני תורה נעשו כחלם חכמים, ומן הדרום בני קהת, וסמוכין להם ראובן שמעון וגד, מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו, אלו שלשת השבטים שהיו שכנים לקרח [ועדתו] בדרום אבדו עמו במחלוקתן שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. מן המערב בני גרשון, וסמוכין להם אפרים ומנשה ובנימן. ומן הצפון בני מררי, וסמוכין להם גן ואשר ונפתלי. והיו [שבעה] ענני כבוד מקיפין אותם, וכן היתה נטיעתן. סימן היה למשה בענן, אימתי היה מסתלק, כיון שהיה רואה שמסתלק היה אומר קומה ה' ויפוצו אויביך והענן מסתלק, נסתלק הענן היו כולן מתקרבים ליסע ומישבין את כליהם, מי שהיה לו בהמה היה נושא עליה, ואם לא היה לו הענן נוטל את השאר, כיון שנתישבו תקעו בחצוצרות ונסע יהודה ודגלו תחלה, נשיאו ושבטיו אחריו, וסימן על כל נשיא ונשיא מפה וצבע. ומהם למדה המלכות להיות עושין להם מפה וצבע, ועל כל מפה ומפה וצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן. וכל שבט ורשבט היתה צבוע המפה שלו בצבע של אבנו וכו' וכך היו מהלכים (האבנים) [והעננים] בהלוכן על גביהן, וכמין קורה יצאה מן הענן שבו היו יודעין לאיזה רוח הן נוסעין, כך היה מסע של כל דגל ודגל. גמרו להלוך עד היכן שהוא רוצה שיחנו, אותו הענן שהיה על גבי המשכן שהיה מהלך על גבי מחנה הלוים באמצע המחנות היה עומד לו והיו בני קהת ובני לווי מעמידין את המשכן קודם לכל המנחות עד שלא היו באין שנאמר והקימו את המשכן עד בואם, וכיון שהיו באים היו מעמידים [וחונים] כל אחד ואחד במקומו, וענני כבוד עומדין על גביהן. זו היתה גדולת משה [שלא היה ענן השכינה יורד על המשכן עד שהיה משה], אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, וענני כבוד היו מקיפים אותן, ורוח הקדש אומרת על ידי שלמה יפה את רעיתי כתרצה [מהו כתרצה] בשעה שאני מתרצה לכם.

דבר אחר כשאתם מתרצים לי בקרבנות, שנאמר שנאמר ונרצה לו לכפר עליו, נאוה כירושלים, כאותן מלאכי השרת שהן יראים ומושלמים לי, איומה כנדגלות כדגלים שנתתי לך, ודור וראהו ואומר לא עשה כן לכל גוי: