ילקוט שמעוני תורה תרפג

במדבר - פרק א - רמז תרפג

וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל. אמר רבי מאיר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם, ומשל את הרשעים בדירתן כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי, כסיתי עליו את תהום, במה הרשעים מתכסין כשהן יורדין לגיהנם בתהום. חזקיה ברבי חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרם מפני שהוא מינה, כך הרשעים כתיב בהן בהמחשך מעשיהם, לפיכך הם השוכים לפני הקב"ה, והוא מורידן לשאול שהיא חשכה ומכסה עליהן את התהום שהוא חשך שנאמר וחשך על פני תהום. והצדקה שהקב"ה מביא לעולם מפורסמת כהרים הללו, משפטיך תהום רבה משפט שאתה עושה בעולם כתהום רבה, מה תהום בסתר. כיצד כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשהראה ליחזקאל (בכ')מראה לו בעשירי באחד לחדש, למה שלא לפרסם לו באיזה יום באיזה חודש חרבה, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל הוא מפשרסם באיזה יום באיזה מקום חדש ובאיזו שנה [באיזה אפטיא. באיזה יום באחד לחודש. באיזה מקום במדבר סיני, באיזה חודש לחדש השני, באיזו שנה] בשנה השנית, לאיזה אפטיא לצאתם מארץ מצרים. לאמר, מה אמר להם שאו את ראש. ד"א וידבר ה' אל משה זה שאמר הכתוב הדור אתם ראו דבר ה', אמר הקב"ה לישראל אמרתם למשה למה העליתנו ממצרים המדבר הייתי לישראל וכי כמדבר עשיתי לכם [או כמדבר נהגתי אתכם] בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא למדבר שמא מוצא שלוה כשם שהיה בפלטון שלו או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד והעמדתי לכם שלשה גואלין משמשין אתכם שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, שבעה עננים היו מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות העולם ואחד מפניהם, ומכה נחשים ועקרבים, ומשוה להן את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים ואת הברקנים ומעלה עשן, ורואים אותן כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן וגו' וכתיב ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם, התינוק [הזה] כל זמן שהוא גדול לבושו ושמלתו גדלין עמו. המן בזכות משה, והענן בזכות אהרן, והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על הים. [א"ר ברכיה הכהן בשם רבי לוי] מלך ב"ו שיש לו מדינה והיה משלח בני אדם גדולים לתוכה שהיו עושין משפטן ונושאין משאן, מי צריך להיות זקוק במזונותיהם לא בני המדינה, והקב"ה לא עשה כן אלא שלח משה ואהרן ומרים, שבזכותן ישראל מתנהגין, המן בזכות משה [תדע לך שכיון שנסתלק משה מה כתיב שם וישבות המן ממחרת], ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן שכיון שנסתלק אהרן מה כתיב ותקצר נפש העם בדרך שהיתה השמש זורחת עליהן, והבאר בזכות מרים שנאמר ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה. והיאך היתה [הבאר] עשויה (כמין) סלע [כמין כוורת] והיתה מתגלגלת ובאה עמהם במסעות, וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה בא הסלע ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גבו ואומדים על גבו ואומרים עלי באר, והיתה עולה, ואחר כך הבאתי לכם שלוים, המדבר הייתי לישראל שמא כמדבר נהגתי אתכם, אם ארץ מאפליה לא אני בעצמי הייתי מאיר לכם [מאפלכם] שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, ד"א מאפליה, שמא אמרתי שאני מביא להם [טובה] והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא הלקשה שנאמר כי עפילות הנה. לא נפל דבר אחד ממה שאמר הקב"ה, שכן אמר יהושע לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' אלקיכם עליכם הכל באו לכם וכו', זש"ה מי יתנני כמדבר, משל לשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לעיר אחרת חרבה וראו אותו בני מדינה וקלסו אותו. אמר [הנשיא] זו העיר הטובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא, כך הקב"ה בא לים ברח מפניו שנאמר הים ראה וינום, [נגלה על הר סיני ברחו שנאמר ההרים רקדו כאילים], בא למדבר חרבה קלסו אותו שנאמר ישאו מדבר ועריו, ירד לתוכה התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכן, שנאמר ישושום מדבר וציה:

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד, עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה שנאמר ויקרא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה [אח"כ דבר עמו במדין שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין]. אחר כך דבר עמו במצרים שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. ואחר כך דבר עמו בסיני שנאמר וידבר ה' אל משה בהר סיני. כיון שעמד אהל מועד אמר יפח היא הצניעות שנאמר והצנע לכת עם אלקיך, מתחיל לדבר עמו באהל מועד. וכן דוד הוא אומר כל כבודה בת מלך פנימה, בת מלך זה משה שנאמר [ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ונאמר] וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה, אלו המכות שבאו על המצריים, ומלך עז ימשל בם זה משה שהוא מלכה של תורה שנקראת עז שנאמר ה' עוז לעמו יתן יברך את עמו בשלום: