ילקוט שמעוני תורה קלז
<< · ילקוט שמעוני · תורה · קלז · >>
רמז קלז
בני לאה בכור יעקב ראובן. ראובן בכור לעיבור בכור לבכורה בכור לנחלה בכור לתשובה בכור לנבואה, "תחילת דיבר ה' בהושע".
אמר ר' שמואל בר נחמן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ויהיו בני יעקב שנים עשר, מלמד שכולן שקולין כאחת. אלא מה אני מקיים: וישכב את בלהה פילגש אביו? שבלבל מצע אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא חטא בא לידו; אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: "ארור שוכב עם אשת אביו", ויבוא חטא זה לידו?! ומה אני מקיים וישכב? עלבון אמו תבע; אמר: אם אחות אמי תהא צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל מצעה. אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של אביו ואחת של שכינה; היינו דכתיב: "אז חללת יצועי עלה". כתנאי: "פחז כמים אל תותר", רבי אליעזר אומר: פזת"ה חבת"ה זלת"ה. רבי יהושע אומר: פסע"ת על דת חטא"ת זני"ת. רבן גמליאל אומר: פלל"ת חלת"ה זרח"ה תפלתך. רבי אלעזר המודעי אומר: זעזעת הרתעת פרח"ה חט"א ממ"ך. ר' ירמיה בר אבא אמר: זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול, פרשת מלחטוא.
"אלה בני לאה" (בראשית מו, טו) [כתוב בפסוק "אשה כי תזריע" (ילקוט שמעוני על ויקרא יב ב)].
פרק לו עריכה
ויקח עשו את נשיו וגו'. כותי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה: כתוב בתורתכם: "אחרי רבים להטות", ואנו רבים מכם; מפני מה אינכם משוים עצמכם עמנו לעבודה זרה? אמר לו: יש לך בנים? אמר לו: הזכרתני צרתי; בשעה שהן יושבים על שלחני [זה מברך לאלוה פלוני וזה מברך לאלוה פלוני], ואינן עומדין עד שמפצעין מוחיהן אלו לאלו. אמר לו: ומשוה אתה עמהן? אמר לו: לאו. אמר לו: עד שאתה אומר לי להשוות עמך, לך והשוה עם בניך! נדחף והלך לו. אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: איני משיב אתכם ריקנין; בעשו כתיב נפשות הרבה, וביעקב כתיב "שבעים נפש"? אלא עשו, על ידי שעבד אלוהות הרבה כתיב בו נפשות הרבה; יעקב, שכל ביתו עובדין לאלוה אחד, כתיב בו נפש, "ויהי כל נפש יוצאי" וגו':