ילקוט שמעוני תורה קכז

רמז קכז

פרק ל

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה. כתיב: "אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום", ואת אמרת: ותקנא רחל באחותה? אלא קנאה במעשיה הטובים; אמרה: אילולי שהיתה צדקת, היתה יולדה?

ותאמר אל יעקב הבה לי בנים. אמר ר' שמואל בר נחמן: ארבעה חשובין כמת: סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים, ומי שירד מנכסיו. סומא, שנאמר: "במחשכים הושיבני כמתי עולם". מצורע, "אל נא תהי כמת". ומי שירד מנכסיו, "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך"; וכי מתים היו? והלא דתן ואבירם היו! אלא שירדו מנכסיהן. ומי שאין לו בנים, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

ויחר אף יעקב ברחל. כתיב: "החכם יענה דעת רוח", זה אברהם: "וישמע אברם לקול שדי". "וימלא קדים בטנו", זה יעקב: ויחר אף יעקב ברחל. אמר לו הקב"ה: כך עונין את המעיקות? חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. אשר מנע ממך פרי בטן, ממך מנע, ממני לא מנע.

אמרה לו: כך עשה אביך לאמך? לא חגר מתניו כנגדה? אמר לה: אותו לא היו לו בנים, אבל אני יש לי בנים. אמרה לו: וזקנך לא היו לו בנים, וחגר מתניו כנגד שרה? אמר לה: יכולה את לעשות מה שעשתה זקנתי? אמרה לו: ומה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לביתה. אמרה לו: אם את הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה בא אליה.

ותאמר רחל דנני אלהים. דנני וחייבני, דנני וזכני. דנני וחייבני, "ורחל עקרה"; דנני וזכני, ויתן לי בן.

על כן קראה שמו דן, מרובה באוכלוסין.

ותאמר רחל וגו' נפתלתי. נסיתי פתיתי תליתי אחותי עלי. אמר ר' יוחנן: אני נינפה היה לי לעשות לפני אחותי, אילו שלחתי ואמרתי לו: תן דעתך שהן מרמין בך, לא היה פורש? אלא אמרתי: איני כדאי שיבנה העולם ממני, יבנה מאחותי. דבר אחר: נפתולי, פתוליה לא דידי היה? כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשבילי? דבר אחר: נופת לא שלי היתה? דברי תורה שנאמר בהם: "נופת צופים", היו נאמרין בחלקו של נפתלי.

ותלד זלפה. בכולן כתיב "ותהר", וכאן ותלד? אלא בחורה היתה, ולא היתה ניכרת בעיבורה: