ילקוט שמעוני תורה קז
<< · ילקוט שמעוני · תורה · קז · >>
רמז קז ואשביעך בה' אלהי השמים. עד שלא הודעתי אותו לבריותיו, אלהי השמים; וכיון שהודעתי אותו לבריותיו, ואלהי הארץ.
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא.
כי אם אל ארצי ואל מולדתי. אמרי חיטיא דקרתך זונן מנהון זרע.
ויאמר אליו העבד אולי וגו'. הדא הוא דכתיב: "כנען בידו מאזני מרמה". כנען זה אליעזר. בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקל בתו, אם ראויה אם אינה ראויה. לעשוק אהב, לעשוק אהובו של עולם, זה יצחק. אמר: אולי לא תאבה האשה, אתן לו בתי. אמר לו: אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מדבק בברוך.
ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי, זה בית אבי; ומארץ מולדתי, זה שכונתי. ואשר דבר לי, בחרן; ואשר נשבע לי, בין הבתרים. הוא ישלח מלאכו לפניך, הרי מלאך מסוים; בשעה שאמר (הקב"ה) [אברהם]: הוא ישלח מלאכו, זימן לו הקב"ה שני מלאכים: אחד להוציא את רבקה, ואחד ללוות את אליעזר.
ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמה, רק, מיעוט: בני אינו חוזר, בן בני חוזר.
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו. גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים, שבכל מקום שהיו יוצאין, יוצאין זמומין.
וילך אל ארם נהרים, בר יומו, היא דעתיה דר' ברכיה; "ואבא היום אל העין", היום יצאתי, היום באתי. הדא הוא דכתיב: "הרעשתה ארץ", בימי אברהם; "פצמתה", בימי אליעזר; "רפה שבריה", בימי יעקב; "כי מטה", בימי ישבי בנוב. הדא הוא דכתיב: "וישבי בנוב אשר בילידי הרפה". אניף במגיניה, קפץ דוד לאחוריה י"ח אמין. זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. זה נתירא לומר: אם לאחורוהי קפץ כדין, לקדמוהי לא כל שכן. וזה נתירא לומר: אם במגיניה אניפיה כדין, היך אנא יכול למיקמא ביה. באותה שעה אמר דוד: הלואי הוה לי חד מן בני אחתי ויסייעני. מיד "ויעזור לו אבישי בן צרויה". לאחורי תרעא הוה קאי? אתמהה. רבנן אמרין: אפילו היה בסוף העולם, הטיסו הקב"ה והביאו, כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער.
תנו רבנן: שלשה קפצה להן הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה. אבישי כדכתיב (ברמה) "ישבי בנוב". אליעזר דכתיב: "ואבא היום אל העין", למימרא דההוא יומא נפק, אלא מלמד שקפצה לו הארץ. יעקב אבינו דכתיב: "ויצא יעקב", וכתיב: "ויפגע במקום וילן שם". אלא כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו? כיון דהרהר בדעתו למיזל, מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי, דכתיב: "ויפגע במקום", ואין פגיעה אלא תפילה. ואכתי הוה עידנא ליומא, בתר דצלי בעי למיהדר, אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד "וילן שם כי בא השמש". כתיב: "ויזרח לו השמש"; וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה, אלא שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו:
ויברך הגמלים, ארבעינון. לעת ערב לעת צאת השואבות. אמר ר' הונא: בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחין, הוא ציית מה אינון אמרין; לעת ערב לעת צאת השואבות.
ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום. "מי בכם ירא ה'", זה אליעזר. "שומע בקול עבדו", בקולו של אברהם. "אשר הלך חשכים", בשעה שהלך להביא את רבקה. "ואין נוגה לו", ומי מאיר לו? הקב"ה מאיר לו בזיקים וברקים. "יבטח בשם ה' וישען", הקרה נא לפני היום.
כתיב: "עבד משכיל ימשל בבן מביש". "עבד משכיל", זה אליעזר; ומה היתה השכלתו? אמר: כבר קללת אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי; מוטב לי שאשתעבד בבית זה ולא אשתעבד בבית אחר. "ימשול בבן מביש", זה יצחק שבייש את כל העולם כולו בשעה שנעקד על גבי המזבח. "ובתוך אחים יחלק נחלה", בתוך ישראל: מה אלו מזכירין זכות אבות, אף זה מזכיר זכות אבות, שנאמר: ה' אלהי אדוני אברהם.
הקרה נא לפני, התחלת, גמור. ועשה חסד עם אדוני אברהם, הכל צריכין לחסד; אפילו אברהם, שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, נצרך לחסד, שנאמר: ועשה חסד עם אדוני אברהם:
הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה. ארבעה הן ששאלו שלא כהוגן, לשלשה נתן להם כהוגן ולאחד נתן לו שלא כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, וכלֵב, ושאול, ויפתח. אליעזר, "והיה הנערה אשר אומר אליה": אילו יצתה אמה אחת והשקהו, היה משיאה לבן אדוניו? זימן לו הקב"ה כהוגן, והנה רבקה יוצאת. כלב אמר: "אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה"; אילו לכדה עבד אחד, היה נותן לו את בתו? זימן לו הקב"ה כהוגן, "וילכדה עתניאל בן קנז". שאול אמר: "והיה האיש אשר יכנו" וגו'; אילו יצא כושי אחד או גוי אחד או עבד אחד והכהו, היה נותן לו את בתו? זימן לו הקב"ה כהוגן, "ודוד בן איש אפרתי". יפתח אמר: "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי"; אילו יצא חמור אחד או כלב אחד, היה מעלה עולה? זימן לו הקב"ה שלא כהוגן, "ויבא יפתח המצפתה והנה בתו יוצאה לקראתו":