ילקוט שמעוני תורה ק
<< · ילקוט שמעוני · תורה · ק · >>
רמז ק וירא את המקום מרחוק. מתחילה היה המקום עמוק. אמר הקב"ה: אין דרך המלך לשכון בעמק, אלא במקום גבוה מעולה ויפה, והגביהו הקב"ה. לכך נקרא הר המוריה, שמיראתו נעשה הר:
ותמן תנינן: כל מי שאין לה עליו קידושין ולא על אחרים, הוולד כמוה; ואי זו? זו ולד שפחה ונכרית. שפחה מנלן? אמר קרא: שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור. אשכחן דלא תפסי בה קידושין; ולדה כמוה מנלן? אמר קרא: "האשה וילדיה תהיה לאדוניה". נכרית, דכתיב: "ולא תתחתן בם". אשכחן דלא תפסי בה קידושין; ולדה כמוה מנלן? אמר קרא: "כי יסיר את בנך" וגו'; בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה. האי בשבעה גוים כתיב? אמר קרא: "כי יסיר את בנך", לרבות כל המסירין. הניחא לר' שמעון, דדריש טעמא דקרא; אלא לרבנן דלא דרשי, מאי טעמא? דאמר קרא: "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה", מכלל דמעיקרא לא תפסי בה הויה. אשכחן דלא תפסי בה קידושין; ולדה כמוה מנלן? דאמר קרא: "כי תהיין לאיש וילדו לו"; כל היכא דקרינן ביה "כי תהיין", קרינן ביה "וילדו לו"; כל היכא דלא קרינן ביה "כי תהיין", לא קרינן ביה "וילדו לו". אי הכי שפחה נמי? אין הכי נמי. אלא "האשה וילדיה" למה לי? מבעיא ליה לכדתניא: האומר לשפחתו "הרי את בת חורין וולדך עבד", הוולד כמוה, משום שנאמר: "האשה וילדיה", דברי ר' יוסי הגלילי; וחכמים אומרים, דבריו קיימים:
אמר רבא: שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה, משלם דמי ולדות, מאי טעמא? חמרא מעברתא הוא דאזקת, דאמר קרא: שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור:
שבו לכם פה עם החמור. לכשיבא אותו שכתוב בו: "עני ורוכב על חמור", תחזור המקום לבעליו. ואני והנער נלכה עד כה, נלך ונראה מה סופו של "כה". ונשתחוה ונשובה אליכם, ברית כרותה לשפתים; בישרן שהוא חוזר מהר המוריה. אמר ר' יצחק: הכל בזכות השתחויה, שנאמר: ונשתחוה ונשובה אליכם. ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר: "ויאמן העם וישמעו וגו' ויקדו וישתחוו". התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: "והשתחויתם מרחוק". חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר: "וישתחו לה'". הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה'". בית המקדש לא נבנה אלא בשכות השתחויה, שנאמר: "רוממו ה' אלהינו והשתחוו". אף המתים אינן חיים אלא בזכות השתחויה, שנאמר: "בואו נשתחוה ונכרעה":