ילקוט שמעוני תורה צד
<< · ילקוט שמעוני · תורה · צד · >>
רמז צד ויגדל הילד ויגמל. שנגמל מיצר הרע ליצר טוב. ורבנן אמרי, שנגמל מחלבו. ויעש אברהם משתה גדול, גדול עולמים היה שם. "ויעש המלך משתה גדול", גדול עולמים היה שם, הדא הוא דכתיב: "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב", בימי מרדכי ואסתר; "כאשר שש על אבותיך", בימי אברהם. דבר אחר: משתה גדולים היו שם, עוג וכל גדולי מלכות היו עמו. אמרו לו לעוג: לא היית אומר: אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד? אמר להם: ועכשיו מתנתו מה היא? לאו שפיפא היא? אי יהיב אנא אצבע עלויה פחיס יתיה. אמר לו הקב"ה: אתה מבזה על מתנתי? חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידם, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו". אמר ר' לוי: לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו, דאמר ר' יהושע בן מנחמה: אותם ל"ב מלכים שהרג יהושע כולם בביתו של אברהם אבינו היו במשתה. ולא ל"א היו? אלא כי ההיא דאמר ר' ברכיה ור' חלבו ור' פרנך משום ר' יוחנן: "מלך יריחו אחד", שאין ת"ל אחד, אלא הוא ואנטיקסר שלו.
ותרא שרה את בן הגר המצרית. אמר ר' שמעון, ר' עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח. דרש ר' עקיבא: מצחק, אין מצחק אלא גלוי עריות, כמא דאת אמר: "בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי"; מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן. תנא ר' ישמעאל: אין מצחק אלא לשון עבודה זרה, שנאמר: "ויקומו לצחק"; מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל בונה בימוסיאות וצד חגבים ומקטיר עליהם. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה אלא שפיכות דמים, כמא דאת אמר: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". אמר זה לזה: נלך ונראה חלקינו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה בעצמו כאילו מצחק. הדא הוא דכתיב: "כמתלהלה היורה זיקים חצים וגו' כן איש מה את רעהו ואמר הלא מצחק אני". ואני אומר: אין הלשון הזה אלא ירושה, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים. אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים; שמתשובה שאמרה שרה לאברהם אתה למד: "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". עם בני אעפ"י שאינו יצחק, עם יצחק אעפ"י שאינו בני, קל וחומר עם בני שהוא יצחק.
וירע הדבר מאד בעיני אברהם. הדא הוא דכתיב: "ועוצם עיניו מראות ברע". הנסיון התשיעי, נולד ישמעאל ונתרבה בקשת, שנאמר: "ויהי אלהים את הנער" וגו'. נטל קשת וחצים והיה מורה אחר הפרגוד, וראה את יצחק יושב לבדו וירה עליו חץ להרגו. וראתה שרה והגידה לאברהם ואמרה ליה: כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק; עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הקב"ה ליתן לך ולזרעך, שאין בן האמה הזאת יורש עם בני יצחק. אמרה שרה: כתוב גט גרושין, שלח את האמה הזאת ואת בנה מעלי ומעל יצחק בני, מן העולם הזה ומן העולם הבא. ומכל הרעות שבאו על אברהם הרע בעיניו הדבר הזה:
כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. יש שומע ונשכר (כדכתוב ברמז ל"ג).
כי ביצחק יקרא לך זרע. ביצחק ולא כל יצחק. ביצחק, ב' תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות:
ויקח לחם וחמת מים. שכן דרך עבדים שהם שואבים מים בכדיהם.
שם על שכמה ואת הילד. בן י"ז שנה היה, ואת אמרת שם על שכמה? אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע, ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ואכאביות. תדע לך שהוא כן, דכתיב: "ויכלו המים מן החמת", שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה:
ותשלך את הילד תחת אחד השיחים, רותם היה, שכן דרך הרתמים גדלים במדבר. שיחים, ששם הסיחו עמה מלאכי השרת.
ותלך ותשב לה מנגד. הכא את אמר: מנגד וכו' הרחק, ולהלן הוא אומר: "אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה", הא למדנו נגד מנגד, הרחק מרחוק. דבר אחר: כמטחוי קשת, שני טוחים בקשת, מיל. אמר ר' ברכיה: כמטחת דברים כלפי בוראה. אמרה, אתמול אמרת לי: "הרבה ארבה את זרעך", ועכשיו הוא מת בצמא? הדא הוא דכתיב: "נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך", כאותה בעלת נוד. "הלא בספרתך", כשם שכתוב בספר שלך. "אל דמעתי אל תחרש", דמעתה של הגר לא החרשת, ולדמעתי תחריש? ואם תאמר: על ידי שהיתה גיורת היתה חביבה, אף אני כן, "כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי":
ויקרא מלאך אלהים אל הגר. בזכותו של אברהם. באשר הוא שם, בזכות עצמו; יפה תפילת החולה לעצמו מתפילת אחרים. קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו: רבונו של עולם, אדם שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר? אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע? אמרו לו: צדיק. אמר להם: איני דן את האדם אלא לפי שעתו:
אמר: "קונם שאיני נהנה לזרע אברהם", אסור בישראל ומותר באומות העולם. והאיכא ישמעאל? כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב. והאיכא עשו? ביצחק ולא כל יצחק: