ילקוט שמעוני תורה צ

<< · ילקוט שמעוני · תורה · צ · >>

רמז צ ואבימלך לא קרב אליה ויאמר ה' הגוי גם צדיק תהרוג. אמר: אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה, צדיקים היו. אמר ר' ברכיה: אם גוי זה תהרוג, צדיק תהרוג.

הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא. אף חמריא וגמליא ובני בייתיה כולם אמרו כן. בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת. אמר ליה: אמת באחד, תום יש לך, נקיון כפים אין לך, ממה שהשיבו: "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת"; הדא אמרה, משמוש ידים היה שם.

על כן לא נתתיך לנגוע אליה. לגבור שהיה רוכב על הסוס, והיה הסוס רץ מתחתיו, וראה תינוק אחד מושלך בדרך, ומשך הסוס ולא הזיק; למי מקלסין? לסוס או לרוכב? הוי אומר לרוכב. כך על כן לא נתתיך לנגוע אליה. מחטו לי, יצרך המחטיאך בידי הוא מסור, ואני מנעתיך מלחטוא, משכתיך מן החטא, והשבח שלי הוא ולא שלך.

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אמר ליה: מי מפייסו ומודיעו שלא נגעתי בה? אמר ליה: כי נביא הוא. אמר ליה: ומי מודיע לכל? אמר ליה: ויתפלל בעדך וחיה.

ואם אינך משיב דע כי מות תמות. מכאן שאין התראה לבני נח.

וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו. לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש, אמר: תאמר, אלו מלאכים שנשתלחו לסדום באו לכאן? לפיכך וייראו האנשים מאד.

מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. בכל מקום היתה רווחא מקדמתך, וכאן קדמך רעבון.

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים, "וגם אמנה אחותי בת אבי היא" (ברמז נ"ו).

מה עשית לנו, "הנך מת על האשה"; ומה חטאתי לך, "דע כי מות תמות"; כי הבאת עלי, "כי עצור עצר ה'" (ברמז כ"ה):