ילקוט שמעוני תורה עח
<< · ילקוט שמעוני · תורה · עח · >>
רמז עח ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. שבעה אבות כורתי ברית. באברהם כתיב: ביום ההוא כרת וגו'. ביצחק כתיב: "ואת בריתי אקים את יצחק". ביעקב כתיב: "וזכרתי את בריתי יעקוב". במשה כתיב: "כרתי אתך ברית". באהרן כתיב: "בריתי היתה אתו החיים והשלום". בפינחס כתיב: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית". בדוד כתיב: "כרתי ברית לבחירי". שבעה אבות שכבו בכבודו של עולם ולא שלטה בהם רימה, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן ומרים, ובנימין בן יעקב. ויש אומרים אף דוד, שנאמר: "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח":
לזרעך נתתי את הארץ הזאת. ר' הונא ור' דוסתאי בשם ר' שמואל בר נחמני אמרי: אף מאמרו של הקב"ה מעשה, שנאמר: לזרעך נתתי; "אתן" אין כתיב כאן אלא "נתתי". "יאמרו גאולי ה' אשר גואלם" אין כתיב, אלא "אשר גאלם". "כי פודה ה' את יעקב" אין כתיב כאן, אלא "כי פדה". "אשרקה להם ואקבצם כי אפדם" אין כתיב כאן, אלא "כי פדיתים". "ויברא ה' על מכון הר ציון" אין כתיב כאן, אלא "וברא ה'", כבר היא ברואה ומיתקנא.
את הקיני ואת הקנזי. לפי שאין מזכיר כאן חוי, לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם. עלה בדעתו של מקום שהוא מנחיל לישראל עשרה עממים. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני אינון תלתא, ואחרנייתא "ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי", הרי י'; ולא נתן להם אלא השבעה. ואיזה השלשה שלא נתן להם? ר' אומר: ערבים שלמייים נטיים. ר' שמעון בר יוחאי אומר: דרמסקים ואסיים ואספמיים. ראב"י אומר: אסיא וטרקי וקרטגינא. רבנן אמרי: אדום ומואב וראשית בני עמון, הם השלשה שלא נתן להם בעולם הזה. אדום שנאמר: "כי לא אתן לך מארצו ירושה", ובמואב כתיב: "אל תצר את מואב." קיני הוא עשו, קנזי וקדמוני עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל, כדי לקיים מאמרו של הקב"ה: "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם". אבל עכשיו נתן להם שבעה, שנאמר: "שבעה גוים רבים ועצומים ממך". אמר ר' יצחק: חזירתא רעיא בעשרה, ואימרתא לא בחד; כל אלין אמר הקב"ה לאברהם דיהיב ליה: את הקיני ואת הקנזי וגו', ועדיין "ושרי אשת אברם לא ילדה לו":
פרק טז
כתיב: "אל תגזל דל" וגו'. עני במה יקרא שמו לפניך? עשיר יקרא שמו על שם זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, אבל עני במה יקרא שמו לפניך? על שם בנו; כיצד? עמד בנו וקרא בתורה, אומר: בן מי הוא? זה אומר: בן פלוני עני הוא. וכן הוא אומר: "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש". פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי זקן אחד. אמר לי: רבי, מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם? אמרתי לו: בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהן ומצרפן בהן, כדי שירבו רחמים לפניו. צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה, והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו. צא ולמד מרבקה, שהיתה עקרה כ' שנה, והרבתה רחמים עד שבא יעקב ושמחו בו. צא ולמד מרחל, שהיתה עקרה י"ד שנה משני ילדים, והרבתה רחמים עד שבאו שניהן ושמחה בהן. צא ולמד מחנה, שהיתה עקרה י"ט שנה וששה חדשים, עד שבא שמואל ושמחה בו.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו. "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה". מהו "מכרה"? עיבורה, כמה דאת אמר: "מכורותיך ומולדותיך". אברהם היה גדול מנחור שנה, נחור גדול מהרן שנה, [נמצא] אברהם גדול מהרן שתי שנים; [שנה] לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה. הרן מוליד לשש, ואברהם אינו מוליד.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו. ר' יהודה אומר: לו לא ילדה; אילו נשאת לאחר ילדה. רבי נחמיה אומר :לא לו ולא לאחר. ומה מקיים ר' נחמיה אומר לא ילדה לו? אלא לו ולה.
ולה שפחה מצרית. שפחת מלוג היתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה. בעו מריש לקיש: מהו דתניא מלוג? אמר להו: כמה דאת אמר, מלוג, מלוג!
אמר רבי שמעון בן יוחאי: הגר בתו של פרעה היתה. כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נתן לה בתו, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר. הדא הוא דכתיב: ולה שפחה מצרית ושמה הגר, הא אגריך. אף אבימלך, כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נתן לה בתו לשפחה, אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרוניתא בבית אחר; הדא הוא דכתיב: "בנות מלכים ביקרותיך", בנותיהם של מלכים. "נצבה שגל לימינך", זו שרה: