ילקוט שמעוני תורה סו

<< · ילקוט שמעוני · תורה · סו · >>

רמז סו וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, טפל לו. ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, וכתיב: "ויהי אומן את הדסה". אמר הקב"ה לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה שנה, חייך גואל שאני מעמיד ממך תהיה בת ע"ה שנה, מנין הדס"ה:

אברהם אבינו היה בשעה שדבר עמו הקב"ה בברית בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר: ויהי מקץ ארבע מאות ושלשים שנה; וחזר לחרן ועשה שם ה' שנים, שכן הוא אומר: "ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן". נמצאת מן הפלגה עד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ו שנה הן, י"ב שנה שעבדו את כדרלעמר וי"ד שנה בא כדרלעמר. אותה שנה שיצא אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב, וירד למצרים ועשה שם ג' חדשים, בא וישב לו בחברון, היא השנה שכבש את המלכים:

ויקח אברם את שרי אשתו וגו'. אם מתכנסין כל אומות העולם לברוא אפילו יתוש אחד ולהטיל בו נשמה אינן יכולין, ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו בחרן? אלא אלו הגרים שגיירו. ואם כן שגיירו, למה אמר שעשו? אלא ללמדך שכל מי שמקרב את העכו"ם מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו. ולימא "אשר עשה", למה אמר אשר עשו? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים:

אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר' אליעזר אומר: כאילו עשאו לדברי תורה, שנאמר: "ושמרתם את דברי הברית ועשיתם אותם" וגו', אל תקרי אותם אלא אתם. אמר ר' אבהו: כל המנהיג את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאר". וכי משה הכה? והלא אהרן הכה; אלא לומר לך: כל המנהיג וכו':

ואת הנפש אשר עשו בחרן. גמירי: בההיא שעתא אברהם בר חמשין ותרתין שנין הוה; וכי מעיינת מ"ואת הנפש" עד מתן תורה, תמ"ח הוי: