ילקוט שמעוני על דניאל/הכל

פרק א

רמז תתרנט

בשנת שלש למלכות יהויקים וגו'. רבי יצחק פתח: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך" וגו' "ועבדת את אויביך". אילו זכיתם הייתם קורים: "כי לי בני ישראל עבדים". ועכשו שלא זכיתם אתם עבדים לנבוכדנאצר וחבריו (כתוב במלכים ברמז קפ"א וברמז רמ"ה וברמז רמ"ט).

ילדים אשר אין בהם כל מום. מאי "כל מום"? א"ר חמא בר חנינא: אפילו ריבדא דכוסילתא לא הוה בהו. מאי "ואשר כח בהם"? א"ר חמא בר חנינא: שהיו אונסים עצמם מן השחוק ומן השיחה ומן השינה, ומעמידים על עצמם בשעה שנצרכים לנקביהם מפני אימת מלכות.

ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה. א"ר אלעזר: כולם מבני יהודה. רשב"ג אמר: דניאל מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו.

וללמדם ספר ולשון כשדים, ולגדלם שנים שלש וגו'. תנו רבנן: כתוב אחד אומר "מבן עשרים וחמש שנים", וכתוב אחד אומר "מבן שלשים שנה ומעלה". אי אפשר לומר עשרים וחמש שכבר נאמר שלשים, ואי אפשר לומר שלשים שכבר נאמר עשרים וחמש. הא כיצד? עשרים וחמש ללמוד, שלשים לעבודה. מכאן לתלמיד חכם שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים – שוב אינו רואה. ר' יוסי אומר: שלש שנים, שנאמר: "ולגדלם שנים שלש". ואידך? שאני לשון כשדים דקליל. ואידך? שאני הלכות עבודה דתקיפן.

וימן להם המלך וגו' וישם דניאל על לבו (כתוב ברמז ע"ח):

אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו. אמר רב: בשתי משתאות הכתוב מדבר, אחד משתה יין ואחד משתה שמן. מר סבר: על לבו שם, ולכל ישראל לא הורה. ומר סבר: לכל ישראל נמי הורה. וכי גזר דניאל – בעיר. ואתו תלמידי שמאי והלל גזור אפילו בשדה.

פרק ב

המשך רמז תתרנט

ובשנת שתים למלכות נבוכדנאצר חלם נבוכדנאצר חלום ותתפעם רוחו. אפשר לומר כן אלא בשנת שתים לחרבן הבית שמנה הכתוב שנים לחרבן הבית וחדשים לחרבן הבית, וכה"א ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש וכתוב אחד אומר בכ"ו וכתוב אחד אומר בכ"ז, בכ"ה מת נבוכדנאצר ונקבר בכ"ו בו, בכ"ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בשביל לבטל גזרותיו, לקיים מה שנאמר ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב, בו בפרק מת צדקיה שתי שמרי דכלהו דרי לקיים מה שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו עליך, מכאן אתה אומר כשהוא בטובה אל יתיאש מן הרעה, וכשהוא ברעה אל יתיאש מן הטובה:

רמז תתרס

ותתפעם רוחו. ולהלן הוא אומר ותפעם, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר להלן הוא חלמא ידע ופתרוניה בעי מיניה כאן חלמא ופתרוניה, ר' נחמיה אומר חלום הצלם וחלום האילן, ורבנן אמרין להלן [ותפעם רוחו] כדי ליתן גדולה לאחד, כאן ותתפעם רוחו כדי ליתן גדולה לארבעה, א"ר יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד הוא בא, להלן שהיה סמוך לבקר ותפעם וכאן שהיה מבערב ותתפעם:

וידברו הכשדים למלך ארמית. אמר רבי שמואל בר נחמני אל תהי לשון ארמי קלה בעיניך שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חלק לו כבוד בתורה יגר שהדותא, בנביאים כדנא תימרון, בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית:

ומלתא די מלכא שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה. כשהיה בית המקדש קיים היה אדם הולך ושואל באורים ותומים. להן לאלהין די מדרהו עם בשרא לא איתוהי, כשהיה אלוהו של עולם דר עם בני אדם. ומלתא די מלכא שאל יקירה נבואה היא צריכה דכתיב ודבר ה' היה יקר. ואחרן לא איתי די יחונה, א"ל אלו היה לך אחד מבני בניו של אהרן היה מתעטף באורים ותומים ואומר לך. כל קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא, נתמלא עליהם חמה ואמר להם וכך היה בית המקדש יפה ונתתם לי עצה שהחרבתיו ואמר להובדה לכל חכימי בבל. ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, ר' יוחנן אמר בשני מקומות מצינו שהצדיקים מבקשים מן הקב"ה שלא יסופו עם הרשעים, דוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי אלו הנסקלין והנשרפין, ועם אנשי דמים חיי אלו הנהרגין והנחנקין. ודניאל אמר ורחמין למבעא (בפסוק פותח את ידך וגו' וברמז תש"ה). בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד אתרתי לא בעינן רחמי, נבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול, א"ר שמואל בר נחמני נבעי רחמי אכפנא וכי יהיב קודשא ב"ה שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב פותח את ידך וגו'. ומנא לן דלא בעינן רחמי אתרתי, דכתיב ונצומה ונבקשה מה' על זאת, במערבא אמרי ורחמין למבעא על רזא דנה (כתוב ברמז תק"פ):

והוא מהשנא עדניא וזמניא. זה עדנה של סדום. וזמניא זה זמנה של ירושלים. מהעדה מלכין זה יהויקים. ומהקם מלכין זה נבוכדנאצר. יהב חכמתא לחכימין זה משה רבינו ע"ה. ומנדעא לידעי בינה זה יהושע בן נון. ד"א יהב חכמתא לחכימין זה יוסף הצדיק שנאמר אין נבון וחכם כמוך, ומנדעה לידעי בינה זה דניאל וחבריו שנאמר אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי. עמיקתא זה עומק המרכבה. ומסתרתא אלו מעשה בראשית. ידע מה בח שוכא זה פורענותם של רשעים בגיהנם. ונהורא עמה שרא זה מתן שכר של צדיקים לעתיד לבא, וכן הוא אומר בטרם אצרך בבטן ידעתיך (בירמיה ברמז ר"ס):

ד"א יהב חכמתא לחכימין. א"ר יוחנן אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהב חכמתא לחכימין, שמע רב תחליפא בר מערבא א"ל קמיה דר' אבהו אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, שאלה מטרונא את ר' יוסי בן חלפתא וכו' (בפסוק לא רבים יחכמו). א"ר יהודה בר' סימון הוא גלא עמיקתא זו גיהנם ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה. ומסתרתא זו גן עדן למחסה ולמסתור. ד"א הוא גלא עמיקתא אלו מעשיהם של רשעים הוי המעמיקים מה'. ומסתרתא לסתיר עצה, ידע מה בחשוכא אלו מעשיהם של רשעים והיה במחשך מעשיהם, ונהורא עמיה שרא אלו מעשיהם של צדיקים אור זרוע לצדיק, א"ר אבא ונהורא עמיה שרא זה מלך המשיח, א"ר יהודה בר סימון מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא ומסתרתא בראשית ברא אלהים ולא פירש, והיכן פירש, להלן הנוטה כדוק שמים, ואת הארץ ולא פירש, והיכן פירש, להלן הנוטה כדוק שמים, ואת הארץ ולא פירש, והיכן פירש, להלן כי לשלג יאמר הוא ארץ, ויאמר אלהים יהי אור ולא פירש, והיכן פירש, להלן עוטה אור כשלמה, ונהורא עמיה שרא איני והכתיב ישת חשך סתרו, לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי, ידע מה בחשוכא אל תקרי מה אלא מאה. גדול האור של מעלן שלא נתן ממנו לבריות אלא אחד ממאה. אילו חמה ולבנה מהיכן הם מאירים מן זקוקי אור של מעלה הם חוטפים שנאמר לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך. לחכימי בבל אל תהובד (ברמז קע"ו):

אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו. אמר רבא מנין שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר אנת מלכא וגו', ואיבעית אימא מהכא ורעיוני לבבך תנדע, אמר רבי תדע דלא חזי איניש לא דקלא דדהבא. ולא פילא דעייל בקופא דמחטא, א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה אמריתו חכמינן טובא אימא לי מה חזינא בחלמאי, א"ל חזית בחלמך דאתו פרסאי ושבולך וטחנו בך קשיתא בריחיא דדהבא, הרהר וחזא, אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו חכמינן טובא אימא לי מה חזינא בחלמאי, אמר ליה חזית בחילמך דאתו רומאי ושבו לך ורעו בך חזירי בחוטרא דדהבא. הרהר וחזא:

חדוהי מעוהי שקוהי ורגלוהי וגו' (כתוב בתהלים ברמז תשל"ד):

אנת מלכא מלך מלכיא וגו' מלכותא חסנא, כל מלכיא האמורים בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש, אנת מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך, ויש אומרים אף זה קדש שנאמר מרא חלמא לשנאך ופשרה לערך, אי סלקא דעתך לנבוכדנאצר קאמר סניותיה מאן נינהו ישראל מילט קא לייט להו, ותנא קמא סבר שונאי ישראל איכא שונאי אומות העולם ליכא. באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד (כתוב ברמז תק"צ):

ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה. אבל דניאל לא (בקש) [קבל] אמר כשם שנפרעים מעובדי עבודת אלילים כך נפרעים ממנה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, וכן אתה מוצא ממנה שנאמר ובכל אלהי מצרי אעשה שפטים, וכן אתה מוצא למה לא בקש יעקב ליקבר במצרים שלא יעשו ממנו עבודת אלילים. אמר הקב"ה לחירם חכם אתה מדניאל (כתוב ברמז שס"ז). למה נמשלו ישראל לאגוז אל גנת אגוז ירדתי, מה האגוז שחוק לתינוקות ותענוג למלכים כך ישראל כשהם זוכים והיו מלכים אומניך, באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהיולדניאל סגיד, וכשהם חוטאים הייתי שחוק לכל עמי:

פרק ג

המשך רמז תתרס

נבוכדנאצר מלכא עבד צלם די דהב וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז שמ"ו):

(באדין)ונבוכדנאצר מלכא שלח למכנש וגו', ת"ר ששה נסים נעשו באותו היום, צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, והומק מידו, ונהפך צלם על פניו, ונשרפו ארבע מלכיות, והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא. כלהו גמרא בר מנשרפו ארבעה מלכיות דקרא כתיב (באדין) ונבוכדנאצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא, וכתיב באדין מתכנשין אחשדרפניא וגו'. אל ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שנאמר באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכבלתהון ולבושיהון. א"ר יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת דכתיב ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. א"ר תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל העולם וטפחו להם לישראל על פניהם ואמרו יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם, מיד פתחו ואמרו לך אדני הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה, והיכא אזלו, א"ר בעין הרע מתו ושמואל אמר ברוק טבעו, ר' יוחנן אמר עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות שנאמר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה אלו חנניה מישאל ועזריה, ודניאל להיכן אזל, אמר רבא למכרא נהרא רבא דטבריא, ושמואל אמר לאתויי בזרא דאספתא, ור' יוחנן אמר לאתויי חזירי מאלכסנדריא דמצרים. תנו רבנן שלשה היו באותה עצה, הקב"ה, דניאל, ונבוכדנאצר. הקב"ה אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה אתצילו, דניאל אמר איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש, ונבוכדנאצר אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא, ומנא לן דסגיד ליה, דכתיב באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. את זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לכבשן האש, נשאו קל וחומר מצפרדעים ומה צפרדעים שאינם מצווין על קדושת השם כתיב בהו ועלו ובאו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארת מצויה אצל התנור בשעה שהתנור חם, אנו שאנומצווים על קדושת השם על אחת כמה וכמה. ומה פרע הקב"ה לצפרדעים, שכל הצפרדעים מתו ואותם שירדו לתנורים לא מתו:

ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנאצר. אם מלכא למה נבוכדנאצר ואם נבוכדנאצר למה מלכא, אלא אמרו לו אם לפיסים ולגלגליות ולארנוניות את גוזר עלינו את מלך, ואם לעבודת אלילי את וכלבא שוין ואין את מלך, מיד נתמלא חמה שנאמר באדין נבוכדנאצר איתמלי חמא, א"ר יוחנן גזר אם היה הכבשן ניסוק בשבעה חבילות יהא נסוק בארבעים ותשעה חבילות שנאמר חד שבעה על די חזה וגו', מיד השליכו עצמן לכבשן האש לקדש שמו של הקב"ה:

רמז תתרסא

זה שאמר הכתוב ירא את ה' בני ומלך, ירא את ה' ומן המלך, יכול אם יאמר לך ועבוד עובדי אלילים שתשמע לו, תלמוד לומר ירא את ה', וכן נבוכדנאצר אמר לעבוד אלילים ולא שמעו לו, אמרו לאלהך לא איתנא פלחין, א"ל נבוכדנאצר הצדא שדרך מישך ועבד נגו, אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו עבודת אלילים היה הולך לירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשו אתם באים להצדות עבודת אלילים שלי. כתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתיך וכי תמכרו עתידים אתם לימכר לעובדי אלילים אז תשתפון לבריכון עמכון כדרך שעשו חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנאצר לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהא די אנחנא פלחין יכיל לשזבותנא וגו' והן לא ידיע להוא לך מלכא, מליל או לא מציל ידיע להוי לך מלכא, וענה נבוכדנאצר ואמר הצדא. א"ל אונטיס, א"ר יוסי אמר ליה לא באתם כאן אלא לעשות עו"א שלי צדו, ר' יוחנן אמר תרתי, ר' שמואל בר נחמני אמר תרתי, ורבנן אמרין חדא. ר' יוחנן אומר חורי כשהייתם בארצכם הייתם שולחים חיילים ולוקחים דפוס עו"א ועושים להם בששר, הדא הוא דכתיב צלמי כשדים חקוקים בששר, וכאן באתם לעשות עו"א שלי צדו, ר' שמואל בר נחמני אמר תרתי אמר להם כשהייתם בארצכם הייתם עושים פסקיות פסקיות לעובדי אלילים הדא הוא דכתיב ותפשקי רגליך לכל עובר וכאן באתם לעשות עו"א שלי צדו, ר' שמואל בר נחמני אמר חורי, א"ל כשהייתם בארצכם הייתם עושים הומניות הומניות כמה דאת אמר וקול המון שלו בה ואל אנשים מרוב אדם מובאים סבאים. מובאים קטיסין סבאים דחיין:

ויתנו צמידים אל ידיהן, רבי יודן בר רבי סימון אמר קדשין. ואומר לבלה נאופים תרגם עקילס פליא פורני דהיא מבליא, ר' יהודה בר סימון אמר עאין לשון בלה אלא לשון עו"א כמה דאת אמר ופקדתי על בל בבבל. ר' שמואל בר נחמני אמר תרתי עובדי אלילים שלכם לא של כסף וזהב היתה שנאמר כספם וזהבם עשו להם עצבים וגו'. אבל ע"ז שלי אלו כרסון דהב נקי דכתיב נבוכדנאצר מלכא עבד צלם די דהב וגו' וכאן באתם לעשות עבודת אלילים שלי צדו, ר' שמואל בר נחמני אמר חורי אמר להם לא כך הכתיב לכם משה בתורה ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם, אמרו ליה מרי מלכא לא למסגד אלא בפיסין ובזמיות ובארנוניות ובגולגליות, דאמר ר' שמואל בר נחמן תמן קרן למלכיא אלהיא, ורבנן אמרין חדא א"ל לא כך הכתיב לכם ירמיה והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנאצר וגו', אמר להם או אתון מקיימין רישיה דפסוקא או אנא מקיים סיפא דפסו קא, מיד ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנאצר וגו' אי מלכא למה נבוכדנאצר כו' (כדלעיל). נבו נבח ככלבא נפוח ככדא נאצר כצרצורא, מיד נבח ככלבא וכו':

באדין גובריא אלך כפיתו. אמר הקב"ה לשם את כסית עריתא דאבוך חייך שאני פורעה לך שנאמר באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון וגו'. ר' יודן ורב הונא אמר בגולייהון, רב הונא אומר במוקסיהון, וכן בניו של אהרן נשרפו גופן ולא נשרפו בגדיהם שנאמר וישאום בכתנותם, וכן סנחריב ותחת כבודו יקד וגו' אמר הקב"ה לחם את בזית עריתא דאבוך חייך שאני פורעה לך שנאמר כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש (במשלי בפסוק הולך את חכמים יחכם):

רמז תתרסב

ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. רוח דקדמאה לא נאמר אלא ורוה די רביעאה, זה גבריאל שהיה מהלך אחריהם כתלמיד אחר הרב ללמדך שהצדיקים גדולים ממלאכי השרת, כיון שראה נבוכדנאצר את גבריאל מיד הכירו אמר זהו שראיתי במלחמתו של סנחריב בשעה ששרפן, ר' אליעזר הגדול אומר בשעה שראה נבוכדנאצר את גבריאל נזדעזעו כל אבריו ואמר זהו מלאך שראיתי במלחמת סנחריב שנדמה כביבית קטנה של אש ושרף את כל מחנהו (בפסוק מפרי פי איש ובמזמור קי"א ובמזמור כ"ד):

אתוהי כמה רברבין. בשעה שהפיל נבוכדנאצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש א"ל הקב"ה ליחזקאל לך החיה מתים בבקעת דורא, פתח ואמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין, א"ר יצחק יוצק (סיד) [זהב] רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאלמלי לא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים:

פרק ד

המשך רמז תתרסב

בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא. א"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזרת עירין וגו', והיינו דכתיב עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. ומאמר קדישין שאלתא למלאכים נתן קדושה אחת ולישראל שתי קדושות וכו':

ושפל אנשים יקום עלה. אמר אביטל ספרא משמיה דרב פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקום עלה. ד"א זה נבוכדנאצר ננסא קטיעא פושכא:

ועשבא כתורין לך יטעמון (במזמור כ"ו בפסוק את כל גבוה יראה):

ומן אנשא טריד (ברמז תרל"ב ותרמ"ב ותתקכ"ה):

רמז תתרסג

להן מלכא מלכי ישפר עלך. אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש דניאל, מפני שהשיא עצה לנבוכדנאצר הרשע שנאמר מלכא מלכי ישפר עלך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במיחן ענין וגו', וכתיב כלא מטא על נבוכדנאצר וכתיב לקצת ירחין תרי עשר. ומנא לן דאיענש, דכתיב ותקרא אסתר להתך ואמר רב התך זה דניאל, הניחא למ"ד שחתכהו מגדולתו אלא למ"ד שדברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר, שהשליכוהו לגוב אריות:

וכל דארי ארעא כלא חשיבין, ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו (בקהלת בפסוק את הכל עשה יפה בעתו), האי חירגא דיומא לא שמיה שנאמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין.

דבר אחר וכל דארי ארעא כלא חשיבין אברהם יצחק ויעקב אינם חשובין וכל הצדיקים אינם חשובין, והכתיב מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, אלא אלו דורות הראשונים דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, ואם תאמר רק בארץ בלבד הקב"ה עושה מה שהוא עושה, אף בשמים שנאמר וכמצביה עביד בחיל שמיא, פעמים שהוא עושה מלאכיו אש שנאמר משרתיו אש לוהט, פעמים שהוא עושה ברקים שנאמר התשלח ברקים וילכו, פעמים שהוא עושה אותם שרפים שנאמר ויעף אלי אחד מן השרפים, פעמים שהוא עושה אותם רוחות שנאמר עושה מלאכיו רוחות, וכן אמר למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פלאי פלאות הוא עושה בי פעמים רוח ופעמים אש, וכן אתה מוצא לאברהם נדמו בדמות אנשים והנה שלשה אנשים, ובסדום נדמו כמלאכים שנאמר ויבאו המלאכים לכך נאמר וכמצביה עבד בחיל שמיא:

ורבו יתירה הוספת לי, א"ר ירמיה בר אבא מלמד שרכב על ארי זכר וקשר תנין בראשו לקיים מה שנאמר וגם חית השדה נתתי לו לעבדו:

ודי מהלכין בגוה יכול להשפלא בלשצר מלכא עבד לחם רב, ואן הוא אויל מרודך, רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמני, רבי אליעזר אומר כדי לסמוך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גאותן לגאותן, רשב"ג אמר לסמוך הפסק מלכות להפסק מלכות, ודכותה ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא, והן הוא בשנת שלש, רבי הונא בשם רבי אחא כדי שלא יאמרו דברי פיוטין הוא כדי שידעו הכל שאמרו ברוח הקדש, רבנן אמרין כדי לסרוג על הספר כולו שנאמר ברוח הקדש, ודכוותה ולא יתבוששו והנחש היה ערום, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור, אמר רבי יהושע בן קרחה לידע מאיזה חטא קפץ עליה הנחש מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ נתאוה לה, אמר רבי יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש, ודכוותה והמדנים מכרו אותו, ויהי בעת ההיא וירד יהודה, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה, רבי אליעזר ורבי יוחנן רבי אליעזר אומר כדי לסמוך ירידה לירידה, רבי יוחנן אמר כדי לסמוך הכר נא להכר נא, רבי שמואל בר נחמני אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפרע מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דאריב"ל רואה היתה באסטרולוגיא שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה, הדא הוא דכתיב מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך, מאשר ולא כל אשר:

פרק ה

המשך רמז תתרסג

ולא כהלין כתבא למקרא ולרבי שמעון דאמר כתב לא נשתנה כל עיקר מאי ולא כהלין כתבא למקרא. אמר רב נחמן איכתב ליה יט"ת יט"ת אד"ך פו"ג חמ"ט, מאי פריש ליה, מנא מנא תקל ופרסין, מנא מנא אלהא שמיא מלכותך והשלמה לך, תקל תקלתא במאזניא ואשתכחת חסר, פרס פריסא מלכותך ואתיהיבת למדי ופרס, שמואל אמר ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן, רי"א אנס אנם לקת ניסרפו. רב אשי אמר נמא נמא קתל פורסין:

כל קבל די רוח יתירא וגו'. מנין היודע בחברו שהוא גדול ממנו אפילו

דבר אחר שחייב לנהוג בו כבוד, ת"ל כל קבל די רוח יתירא (ביה). ועל מרי שמיא התרוממת (במגלה על כשבת המלך ועל ותמאן המלכה, ובנחמיה פסוק דברי נחמיה בן חכליה ובתהלים מזמור ל"ד):

ביה בלילא קטיל בלשאצר (כתוב ברמז תכ"א):

בה בלילא קטיל בלשאצר מלכא, כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו מבלשאצר שנשתמש בכלי קדש שהיוכלי חול שנאמר באו בה פריצים וחללוה, כיון שבאו פריצים נעשו חול, נעקר מן העולם דכתיב בה בלילא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה עאכ"ו:

רמז תתרסד

בה בליליא וגו'. זש"ה משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה, מי הוא שומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה' שומרך ה' צלך וגו', ה' ישמרך מכל רע, ה' ישמר צאתך ובואך, הוא משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות כחוט השערה אלא הגיע זמנה ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה, וכן הוא אומר ובתחפנחס חשך היום. בה בלילא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין, מה ת"ל כבר שנין שתין ותרתין, אלא מלמד ביום שנכנס נבוכדנאצר להיכל בימי יהויכין נולדשטנו דריוש, וביום שמשחו את יהוא ברמות גלעד משחו את חזאל שטנו, והרי שבעים חסר אחד למיום שכבש את יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה לקיים מה שנאמר בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים. ואי אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, ואף ירמיה אמר להם ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ, זו של בלשצר, ובא בשנה השמועה, זו של בבל שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה, ואחריו בשנה השמועה, מה שנאמר לפי מלאת לבבל שבעים שנה, ומושל על מושל, זה (של) כורש הפרסי:

פרק ו

המשך רמז תתרסד

אתיעטו (ברמז שפ"ז). וזמנין תלתה (ברמז ק"צ). שפר קדם דריוש וכו' (כתוב במלכים):

וכוין פתיחן ליה בעליתיה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם יתפלל אדם בבית שיש לו חלונות שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה (בתהלים ברמז תשכ"א). ועד מעלי שמשא הוה משתדר וכו' (בתהלים במזמור כ"ט):

אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבנך. אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכים שני הדיוטות ונתקיימה בהם, אלו הם דוד ודניאל, דוד ברכיה ארונה, דכתיב ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך, ודניאל ברכיה דריוש דכתיב אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבנך:

מלכא לעלמין חיי (ברמז רי"א). והוסק דניאל מן גובא (ברמז פ"ז). וכל גרמיהון הדיקו כהדין פסטוליס (בשמואל ברמז ק"ב ובתהלים מזמור ס"ב). באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא (בירמיה ברמז ש"ס):

פרק ז

המשך רמז תתרסד

קדמיתא כאריה וגפין די נשר, למה ראה דניאל שתי דומיות לקיים דברי משה ודברי ירמיה, משה אמר כאשר ידאה הנשר, ירמיה אמר הנה כאריה יעלה, עלה אריה מסבכו, וכשבא למלכות רביעית אין שם אחרי אלא חויא רביעאה, כדכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, וכתיב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו:

וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב תני רכב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. ותלת עלעין בפומה בין שינה, אמר ר' יוחנן זו חלייב ובסוון חרוון, דכתיב וינחם בחלח ובחבור, חלח זו חלייב, חבור זו הדייב, נר גוזן זו (נזק) [גינזק], ערי מדי זו חמדן. ותלת עלעין וגו' שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן:

משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן זה בן נצור, ותלת מן (קמיתא) [קרניא קדמיתא] אתעקרו מן קדמה, זה מוקדון וקורוס וקרירוס. ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופוס ממלל רברבן זו מלכות הרביעית שמכתבת טירוניא מכל עובדי אלילים, אמר ר' יוחנן כתיב (על) וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקומון (מן ארעא) כלם ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, אלא מסתכל הוית בקרנא זו מלכות הרביעית שהיא מכנסת עין הרע בממונו של אדם, פלוני עתיר נעבדיניה ארכונטוס פלוני עתיר נעבדיניה בלוטוס. קרבת על חד מן קאמיא (ברמז ש"מ). ויהיבת ליקדת אשא (ברמז קס"א):

חזה הוית עד די כרסון רמיו אלו כסאות עובדי אלילים שעתיד הקב"ה להפכן, עד די כרסון יתיב אין כתיב כאן אלא עד די כרסון רמיו, וכן הוא אומר והפכתי כסא ממלכות וגו', ורבנן אמרי לעתיד לבא הקב"ה יושב והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים ודנין לעובדי אלילים עם הקב"ה, שכה"א ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו על זקני עמו אכ"כ אלא עם זקני עמו ושריו, ומי הם אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. א"ר פנחס בש"ר חלקיה מהו ועתיק יומין יתיב אלא שהוא יושב ביניהם כאב ב"ד ודן את העו"א, ומהו ושאר ראשיה כעמר נקא שהקב"ה מנקה עצמו ודן את העו"א ופורע להם שכר מצות קלות שהם עושים בעוה"ז כדי לדון אותם חייבין לעוה"ב, באותה שעה הקב"ה גבוה בעולמו שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט. אמר רבי חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר נראה להם הקב"ה לישראל, בים נראה להם כגבור עושה להם מלחמתן של ישראל, בסיני נראה להם כסופר מלמד תורה לישראל, בימי דניאל נראה להם כזקן מלמד תורה, שכן נאה תורה להיות יוצאת מפי הזקנים, נראה להם בימי שלמה בחור לפי מעשיהם בחור כארזים:

רמז תתרסה

אמר רבי שמלאי כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן, נעשה אדם בצלמנו ויברא את האדם, הבה נרדה, וירד ה', כי שם נגלו אליו האלהים, האלהים העונה אותי ביום צרתי, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים וגו' כה' אלהינו בכל קראנו אליו, כי אלהים קדושים הוא, אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם. עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ומאי כרסון רמיו אחת לו ואחת לדוד דברי ר' עקיבא, אמר ליה ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה קדש חול אלא אחת לדין ואחת לצדקה. תניא אידך אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר' עקיבא, אמר ליה ר' אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל אגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו:

לבושה כתלג חור (כתוב ברמז תק"ו ותתקפ"ט):

אלף אלפים ישמשוניה (ברמז תתקי"ג). כתוב אחד אומר ושער ראשיה כעמר נקא וכתיב ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר אין נאה בישיבה אלא זקן ואין נאה במלחמה אלא בחור:

כתוב אחד אומר כרסיה שביבין די נור וכתוב אחד אומר עד די כרסון רמיו, לא קשיא אחד לו ואחד לדוד וכו' (כדכתוב לעיל בסמוך):

אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון. וכתיב היש מספר לגדודיו, כאן בזמן שבה"מ קיים כאן בזמן שאין ב"ה קיים כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה, תני ר' אומר משום ר' אבא יוסי בן דוסתאי אלף אלפין מספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר, ר' ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין ישמשוניה. נר די נור נגד ונפק מן קדמוהי מהיכא נפיק, א"ר דימי בר אבא מזיעתן של חיות, ולהיכן שפיך, א"ר חלקיה בר טוביה על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה סערת ה' חמה וגו' על ראש רשעים יחול. רבי יעקב אמר על אשר קומטו בלא עת שנאמר אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם. א"ל שמואל לחייא בר רב תא אימא לי מילי מעלייתא דאמר אבוך א"ל כל יומא ויומא נבראו מלאכי השרת מנהר דינור ואומרים שירה ובטלין שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך וגו' (כתוב באותו פסוק במדרש איכה). חזה הוית עד די קטילת חיותא וגו' ויהיבת ליקדת אשא (בשמואל ברמז קס"א):

וארו עם ענני שמיא אמר רבי אלכסנדרי ריב"ל רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב עני ורוכב על חמור, זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור. א"ל שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח אחמרא אתי אשדר ליה אנא סוסיא ברקא דאית לי, א"ל מי אית לך בר חיור גווני:

רמז תתרסו

ועד עתיק יומיא מטה וגו' אתכרית רוחי אנה דניאל, מה היה דניאל רואה אלא כיון שראה נ"נ את החלום ודניאל היה רואה כמו שראה ארבע מלכיות בא ופתר ליה, א"ל אנת הוא ראשיה די דהבא חדוהי ודרעוהי די כסף זו מלכות בבל, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מנך מעוהי וירכתה די נחש זו מלכות מדי, ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא שקוהי די פרזל זו מלכות יון, ומלכו רביעאה תהוא תקיפה כפרזלא זו ארם, למה נמשל כברזל וכחרס, אמרו רבותינו מלכות הרביעית הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס, ד"א מה הברזל קשה כך מלכות הרביעית הזו קשה, וכחרס שעתיד הקב"ה לשברה כחרס שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים, וראה מלך המשיח שנאמר חזה הוית עד די התגזרת אבן, אמר ריש לקיש זה מלך המשיח ומחת לצלמא על דגלוהי לכל מלכיות עו"א שהם נתונים בצלם, ובזכות מה נמשל מלך המשיח לאבן, בזכות יעקב שנאמר משם רועה אבן ישראל:

פרק ח

המשך רמז תתרסו

ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים. עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו (כתוב במלכים ברמז רי"א):

הצפיר השעיר. הוא מלכות יון, והקרן הגדול אשר בין עיניו הוא המלך הראשון ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב וגו', מלך אלכסנדרוס מוקדון מלך שנה וימת, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש מכאן ואילך הט אזנך ושמע לדברי חכמים כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה, הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת להודיעך קושט אמרי אמת, מכאן ואילך שאל אביך ויגדך. רבי יוסי אומר מלכות בבל שבעים שנה, מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, מלכות יון ק"פ שנה, בית חשמונאי ק"ג שנה, מלכות הורדוס ק"ג שנה, מכאן ואילך צא וחשוב (תשס"ב) [לחורבן], וכן כותבין (במגלה) [בגולה] בשטרות למנין יון (אלף וקמ"ז). מפולמוס של אסוירוס ועד פולמוס של אספסינוס שמונים שנה, (י"ז שנה מלכות בית כוזיבא), מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של (טיטוס) [טריאנוס] חמשים (ושתים) שנה. מפולמוס של (טיטוס) [טריאנוס] עד מלחמת בית כוזיבא (שלש) [שתים] שנים ומחצה, (מכאן ואילך צא וחשוב תרט"ז שנה ומחצה). אלו הם מלכי יון אלכסנדרוס מוקדון פירטון שלימון סליקוס וסנטרוק אנטיוך אנטיוכוס וקסקלגס:

וצבא תנתן על התמיד בפשע וגו'. בפשע של תורה כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ מלכות הזאת גוזרת ומצלחת, ומה טעם, ותשלך אמת ארצה, ואין אמת אלא תורה כד"א אמת קנה ואל תמכור:

ואשמעה אחד קדוש מדבר. ואשמעה אחד זה הקב"ה שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. קדוש שהכל אומרים לפניו קדוש. מדבר גוזר גזרות על בריותיו וקוץ ודרדר תצמיח לך, ויאמר אחד קדוש לפלמוני רב הונא אמר לפלניא תרגם עקילס לפנימי, זה אדם הראשון שהיה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת. עד מתי החזון והתמיד, גזרה של אדם הראשון לעולם תהיה, והפשע שומם כך יהא פשעו שמם עליו בקבר, תת וקדש וצבא מרמס כך יהא הוא ותולדותיו עשויים דיש לפני מלאך המות. ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש. רבי עזריה (ר' נתן צדיק בר חגי) [ור' יונתן] בשם רבי יצחק בכל מקום שיש בקר אין ערב וכל מקום שיש ערב אין בקר, אלא כשיעשה בוקרן של עו"א ערב באותה שעה ונצדק קדש אני מצדיקו מאותה גזרה.

דבר אחר ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני. אמר רבי יוחנן זה מיכאל שהוא לפנים, רבי חנינא אמר זה גבריאל, מדבר בישראל, עד מתי החזון התמיד עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל, והפשע שומם זה בית המקדש ששמם בעונותינו, תת וקדש אין קדש אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לה', וצבא מרמס עד מתי הם מרמס לעו"א עד שיעשה ערבן של ישראל בקר:

ואשמע קול אדם (בקהלת בפסוק כי יש אדם שעמלו בחכמה):

פרק ט

המשך רמז תתרסו

בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים. אמר רב אף דניאל טעה בחושבנא, מדקאמר בינותי מכלל דטעה, מכל מקום קשו קראי אהדדי דכתיב לפי מלאת לבבל, וכתיב לחרבות ירושלים, אמר רבא לפקידה בעלמא, והיינו דכתיב ובשנת אחת לכורש מלך פרס, חמשים ושתים שנה שעשו בגולה ועלו שלשה של כורש וארבע עשר של אחשורוש ושתים של דריוש דכתיב בשנת שתים לדריוש המלך וגו' ויען מלאך ה', ויאמר ה' צבאות עד מתי לא תרחם את ירושלים (בעזרא בפסוק ראשון):

לך אדני הצדקה (כתוב בשופטים ברמז ע"ד):

וישקר ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה'. אמר רב חסדא דרש מרימר משום דצדיק ה' וישקד על הרעה, אלא צדקה עשה הקב"ה עםישראל שהגלה גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב בגלות יכניה החרש והמסגר אלף, חרש בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשים, מסגר בשעה שסוגרין שוב אין פותחין, וכמה אלף, עולא שהקדים שתי שנים לונושנתם, אמר רב אחא בר יעקב ש"מ מהרה דקודשא בריך הוא תתנ"ב הויין, ד"א שקד היאך להביא עליהם את הרעה (כתוב ברמז תתרי"ח):

ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. אמר רב דניאל לא נענה אלא בזכות אברהם אבינו שנאמר למען אדני, למענך מיבעי ליה אלא למען אברהם שקראך ה' אדני אלהים במה אדע כי אירשנה:

והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף. אמר רבי אליעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאלו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו בגבריאל כתיב מועף ביעף, מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא, אתיא אחד אחד כתיב ויעף אלי אחד, וכתיב במיכאל אחד מן השרים בא לעזרני. תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע:

שבועים שבעים נחתך על עמך. רבי יוסי אומר שבועים שבעים משחרב בית ראשון עד שחרב האחרון, שבעים לחרבנו וארבע מאות ועשרים לבנינו, ומה ת"ל (שבועים) שבעים, אלא שהיתה גזרה גזורה קודם שבעים שנה, כיוצא בו והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזרה גזורה קודם עשרים שנה, כיוצא בדבר אתה אומר בעוד (עשרים) [ששים] וחמש שנה יחת אפרים מעם והוא עומד בשנת שלש לאחז אפשר לומר כן, אלא מלמד שהיתה גזרה גזורה בימי עמוס שנתים לפני הרעש, ואומר וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים, עד משיח נגזר שבועים שבעה אלא שעשו בגולה ועלו שבעים, ששים שנה מהם עשו בארץ ישראל ואחד מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ ושבועים ששים ושניםתשוב ונבנתה רחוב, ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא:

והגביר ברית לרבים שבוע אחד. תני רי"א שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל. א"ר יוחנן אתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים וכתיב התם על כי עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. כותים שבה מה היו עושים, מטלניות מטלניות היתה נשרפת. אמר רבי זעירא בוא וראה כמה חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות, תרין אמוראין חד אמר שהם מזבלים אותה, וחרינא אמר שהם הופכים את עפרה כהדין דמערי סאתא מה דלעיל גחית לרע ומה דלרע סליק לעיל, עובדא הוה בחד בר נש דהוה קאי בבקעתא דארבל ועמיק סיכתיה ונפק עפרא יקידתא ואוקיד זרעא:

פרק י

המשך רמז תתרסו

לחם חמודות לא אכלתי. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב לחמא חמימא דחיטי דכיתא לא אכל, ומנא לן דחשיב עליה ענוי, דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו' נשמעו דבריך, וסיכה דאקרי ענוי מנלן, דכתיב וסוך לא סכתי. עד מלאת שלשת שבועים (כתוב בישעיה ברמז תק"ט בפסוק והיה טרם יקראו) מאי ואני באתי בדבריך (ביחזקאל ברמז שמ"ז). ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אובל אוותנטין של נהרות. והא כתיב ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. לפי שדניאל ראה שתי חלומות אחד בחדקל ואחד באובל וחדקל נראה גדול מאובל לפיכך הוא קורא אותו גדול:

ויאמר אלי אל תירא דניאל וגו'. בימי ר' זירא גזרו גזרה, בעי למיתב תעניתא, א"ל רבי זירא נקבל תעניתא דכי בטיל גזרה ניתביה, ומנ"ל דעבדינן הכי, א"ל דכתיב מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו' נשמעו דבריך:

וגויתו כתרשיש. גמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו, כתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים תרי ויורדים תרי הרי רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות דכי פגעי בהדדי הוה להו ארבעה, רבי ברכיה אמר המלאך שלישו של עולם הוי עולם ושליש עולם הראה לו:

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וגו' אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. מאן נינהו אנשים, אמר רבי ירמיה ואי תימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו, אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי, ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו, וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו, אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו, אמר רבינא ש"מ מאן דאיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי, מאי תקנתיה לינשוף מדוכתיה ד' גרמידי א"נ ליקרי ק"ש, ואי קאי במקום הטנופת נימא הכי עיזי דבי טבחא שמני מנאי:

אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (כתוב במשלי בפסוק אם נבלת בהתנשא ברמז תתס"ה):

איש חמודות, למה קורא אותו שלש פעמים איש חמודות אלא בשרו המלאך נחמד אתה לפני הקב"ה ומשובח בעליונים ואתה חמוד על דורך:

פרק יא

המשך רמז תתרסו

הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס. זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית, והרביעי יעשיר עושר גדול מכל יכול מכל, תלמוד לומר רביעי, רביעי למלכי בבל, וכן הוא אומר ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך, בו בפרק נאמר לו בתחלת תחנוניך. ארץ הצבי (ביהושע בפסוק ויאכלו מעבור הארץ ברמז ט"ו). כי עוד החזון למועד וכו' (כתוב ברמז תקס"ב):

פרק יב

משך רמז תתרסו

ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. אמר רבינא מכאן לתחית המתים מן התורה, רב אשי אמר מהכא ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. והמשכילים יזהירו זה דיין שדן דין אמת לאמתו. ומצדיקי אלו גבאי צדקה, במתניתא תנא והמשכילים זה דיין וגבאי צדקה, ומצדיקי הרבים אלו מלמדי תינוקות כגון רב שמואל בר שילת (בשופטים ברמז נ"ט וביחזקאל ברמז של"ה):

ואשמע את האיש לבוש הבדים וגו' (כתוב בירמיה ברמז ע"ר):

וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחיי העולם. תניא מנין לאומר ימין שהוא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו. ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה שנאמר ובזרוע עזו, וכן הוא אומר וירם ימינו ושמאלו אל השמיםוישבע בחי עולם:

ומעת הוסר התמיד וגו' (במלכים ברמז ר"נ בסופו בפסוק ותבקע העיר ובשיר השירים בפסוק דומה דודי). ואתה לך לקץ (כתוב בתהלים):