ילקוט שמעוני על בראשית מב ח
מרי בר איסק אתא ליה אח מבי חוזאי. אמר ליה: לא ידענא לך. אתא לקמיה דרב חסדא. אמר ליה: שפיר קאמר לך, דכתיב: ויכר יוסף את אחיו וגו', מלמד שיצא בלא חתימת זקן. אמר ליה: זיל אייתי סהדי דאחוה את. אמר ליה: אית לי סהדי ומסתפי מניה, דגברא אלמא הוא. אמר ליה לדידיה: זיל אייתי את סהדי דלאו אחוך הוא. אמר ליה: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה! אמר ליה: הכי דנינא לך ולכל אלמי חברך. סוף סוף אייתי סהדי ואסהידו ביה דאחוה הוא. אמר ליה זיל פלוג ליה. אמר ליה: ליפלוג לי נמי מפרדס ובוסתני דשתל. אמר ליה: שפיר קאמר לך, דתנן: הניח בנים גדולים וקטנים, והשביחו גדולים הנכסים, השבח לאמצע. מי דמי? התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי, הכא מי ידע דמחיל? איגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אמי. אמר להו: גדולה מזו אמרו, שמין להם כאריס, השתא דידיה נמי לא יהבינן ליה? אהדרוה לקמיה דרב חסדא, אמר להו: מי דמי? התם ברשות נחית, הכא לאו ברשות נחית; ועוד, קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. אהדרוה לקמיה דר' אמי, אמר: לא סיימוה קמאי דקטן היה.
רבי לוי אמר: ויכר יוסף את אחיו, בשעה שנפלו הם בידו. והם לא הכירוהו, בשעה שנפל הוא בידן.