ילקוט שמעוני על בראשית מב ה
מנין שאין היחיד אומר קדוש? שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם: "הבדלו מתוך העדה הזאת"; מה להלן י', אף כאן י'. אמר ר' יוסי בר בון: אם מ'תוך' את יליף, סגיאין אינון, אלא נאמר "בני ישראל" ונאמר להלן: ויבואו בני ישראל לשבור בר; מה להלן עשרה, אף כאן עשרה:
מנין לעדה [שהיא] עשרה? נאמר כאן 'עדה' ונאמר להלן: "עד מתי לעדה הרעה"; מה עדה שנאמר להלן י', אף כאן י'. אמר ר' סימון, נאמר כאן 'תוך' ונאמר להלן 'תוך', מה תוך שנאמר להלן י', אף כאן י'. אמר ר' יוסי בר אבין: אם "בתוך הבאים", אפילו עד כמה. אלא נאמר כאן "בני ישראל" ונאמר להלן "בני ישראל", מה להלן י', אף כאן י'. אמר ר' סימון [בשם רבי] יהושע בן לוי ור' יוסי בן שאול בשם ר' אמי: תינוק עושין אותו סניף לעשרה. והתניא: אין מדקדקין בקטן? אמר ר' אסי ואי תימא ר' סימון, לשני קטנים נצרכה; אחד ספק ואחד קטן, עושין את הספק עיקר ואת הקטן סניף. תני: קטן וספר תורה, עושין אותו סניף. ר' יהודה בן פזי בשם רבי אסי: היו תשעה נראין כעשרה, עושין אותו סניף. מה עביד מסויימת, אלא אפילו קטן ביניהן. רבי ברכיה ורבי יעקב בר זבדי בעא קומי ר' סימון: כשם שעושין אותו סניף לעשרה כך עושין אותו סניף לשלשה? מה אם תמן שאומרים את השם עושין אותו סניף, הכא לא כל שכן? אמר ליה, הדא היא, ולא כל שכן להלן שהוא מזכיר את השם עושין אותו סניף, כאן שאין מזכיר את השם אין עושין אותו סניף? הדא אמרה לברכת המזון עושין אותו סניף. לתפילה ולקריאת שמע אין עושין אותו סניף, עד שיביא שתי שערות. אמר ר' יוסי: כמה זימנין אכלית עם אבא תחליפא ועם ר' חנינא בר סיסי חביבי, ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות.
עד מתי יהא קורא? אמר ר' [אבינא], איתפלגון חבריא, ר' הונא ור' יהודה, תרויהון בשם שמואל. חד אמר עד שיהא יודע לברך, וחד אמר עד שיהא יודע טיב ברכה. בעון קומי שמואל בר שילת, תשעה אכלו פת וחד ירק [מהו]? אמר להו: מזמנין עליו. ח' פת וז' ירק מזמנין עליו, ז' פת וג' ירק מזמנין. ו' פת וד' ירק מזמנין. ר' אבינה בעא: מחצה פת ומחצה ירק (מהו)? אמר ר' זעירא, עד דאנא תמן בעי נשאלינה, וצרו לי מינך דלאו שאלתינה. ר' ירמיה בעא: דין דאכל ירק מהו מזמנא עלוהי?
תניא: שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח, ובקשו להקריב ט' מאה קרבנות, מאה וחמשים מצא להן פתח, מאה וחמשים לא מצא להן פתח. סליק לגבי ינאי מלכא, אמר ליה: תלת מאה נזירין אינון, ואינון בעיין ט' מאה קרבנין ולית להון, הב להון מן דידך פלגא ואנא יהיב להון מן דידי פלגא, ויזלון ויקריבון. יהיב להון ינאי ועבד להון. אזלו ואמרו לישנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח, תהוי ידיע דכל מה דקרבון מדידיך קרבון, ברם איהו לא יהב מן דידיה כלום. שמע וערק. בתר יומין אתין הלין פרסאי נגסין על פתוראי דינאי מלכא. אמרין ליה אנן נהירין דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילא דחכמה. אמר לה לאחתיה, שלח אייתי יתיה. אמר ליה: הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתא. יהב ליה מילא, אתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא. אמר ליה: מהו כדין? אמר ליה, דכן כתוב בספר בן סירא: סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר ליה: ולמה אפליתא בי? אמר ליה: חס ושלום לא אפלית בך, אלא את יהבת מן מה דהוה לך, ואנא יהבית מן מה דהוה לי, דכתיב "כי בצל החכמה בצל הכסף". אמר ליה: ולמה לא אמרת לי? אמר ליה: אילו אמרתי לך לא הוית עבד. אמר ליה: ולמה ערקת? אמר ליה: דכתיב "חבי כמעט רגע עד יבר זעם". מזג ליה כסא, אמר ליה ליברך. אמר ליה: ניבריך על המזון שאכל ינאי ומסיביו. אמר ליה: מן יומי לא שמעית מינך הדא מלתא. אמר ליה: מה את בעי מימר? נברך על המזון שלא אכלתי? מזג ליה כסא תניינא, אמר: "נברך על המזון שאכלנו משלו". אמר ר' יוחנן: חלוקים עליו חבריו על שמעון בן שטח. ר' ירמיה אמר על הראשונה. ר' אבא אמר על השניה. מחלפא שיטתיה דר' ירמיה, תמן צריכא ליה והכא פשיטא ליה? מה צריכא ליה כדרבנן, ומה פשיטא ליה כדרשב"ג, דתני: רשב"ג עלה והסב וטבל עמהן, אף על פי שלא אכל מן הדגן כזית מזמנין עליו. וכדברי חכמים ר' יעקב בר אחא אמר לעולם אין מזמנין, עד שיאכל כזית דגן. תנא: שנים פת ואחד ירק מזמנין עליו, ומאן תניתה? רשב"ג.