ילקוט שמעוני על בראשית מא נה
כתיב: "מונע בר יקבוהו לאום", זה פרעה הרשע, שגנז התבואה בשני רעבון ולא ביקש למכור. "וברכה לראש משביר" זה יוסף הצדיק, שזן את כל העולם כולו בשני רעבון, ונהג את כל העולם כולו כרועה שמנהיג צאנו במרעה טוב ובמישור; ועליו אמר דוד: "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף". כשבא רעב בימי דוד היה מבקש רחמים לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, נהוג את צאנך כיוסף שנהג את העולם וזן אותן בשני רעבון, שכיון שחזק הרעב באו המצרים אצלו. אמרו לו: תן לנו לחם. אמר להם: אלוה שלי אינו זן את המצרים; אלא לכו ומולו את עצמכם. הלכו אצל פרעה והיו צועקים לפניו, שנאמר: ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם, אמר להם: לכו אל יוסף. אמרו לו: כבר הלכנו אצלו והוא מדבר עמנו דברים יתרים. ומה מדבר עמכם? דברים שאין לספרן. אמר להו: אף על פי כן מהו מדבר עמכם? אמר, לכו מולו את עצמכם, ולא כך אמרנו לך מתחילה: עבד הוא, ואין דרכו של עבד לנהוג מלכות עלינו? אמר להם: שוטים! לא כרוז יוצא מלפניו כל אותן שנים של שובע, רעב בא, ולמה לא הנחתם תבואה של שנה ושל שתים ושל שלש? באותה שעה היו בוכים ואומרים לו: אף התבואה הרקיבה. אמר להם: ולא נשתייר קמח מאתמול? אמרו לו: אף לחם שהיה לנו בסל הרקיב. אמר להם: שוטים! אם על התבואה הוא גוזר ומרקבת, שמא יגזור עלינו ויהרגנו? אמר להם: אפילו אומר לכם חתכו מבשרכם והאכילו לנעמיות תשמעו לו, כל אשר יאמר לכם תעשו.