ילקוט שמעוני על בראשית ל טז
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק ל' • פסוק ט"ז |
• א • ב • ג • ו • ח • י • יא • יג • יד • טו • טז • יח • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • ל • לג • לד • לו • לז • מב • מג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶ֒רֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃
ויבא יעקב מן השדה. תנינן: השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב, מקום שלא נהגו להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן. אמר ר' מונא: מקום שאין מנהג, תנאי בית דין הוא שיהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה של פועל. הוצאה של בעל הבית מנין? שנאמר: "תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון", מכאן ואילך "יצא אדם לפעלו". הכנסה משל פועל מנין? "ולעבודתו עד ערב" לא נאמר אלא "עדי ערב", לומר עד חשכה. ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש: הטריחו על בעל הבית, שאם היה ערב שבת שתהא הוצאה משלו. עד היכן? עד שיהא כל אחד ואחד הולך לביתו וממלא לו חבית של מים וצולה לו דג ומדליק לו את הנר לכבוד השבת. ויבא יעקב מן השדה בערב. הדא הוא דכתיב: "ולעבודתו עדי ערב".
ותצא לאה לקראתו. מלמד שלא הניחתו לרחוץ רגליו. ותאמר אלי תבוא. צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא להעמיד שבטים, לפיכך צריך הכתוב לומר אלי תבוא.
"וברותי מכם המורדים" וגו' אלו בני ט' מדות, בני אסנ"ת משעג"ח וכו'. בני חצופה, איני? והאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו הויין ליה בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותן, שנאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים", וכתיב: "ואקח את ראשי שבטיכם" ולא כתיב "נבונים"; וכתיב: "יששכר חמור גרם", וכתיב: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים"? ההיא דמרצייה ארצויי. אמר ר' לוי: בוא וראה כוחן של דודאים, שעל ידי דודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולון; יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולון יוצא ומפרש בימים ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל. הדא הוא דכתיב: "הדודאים נתנו ריח".
ותאמר אלי תבוא (כתוב ברמז ל"א).
אמר ר' אליעזר: מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא? מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה, שנאמר: "יששכר חמור גרם", חמור גרם ליששכר: