ילקוט שמעוני על בראשית לז א
כתיב: "בזעקך יצילוך קבוציך ואת כולם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קודשי". תני: כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. "ואת כולם ישא רוח יקח הבל", זה עשו. "והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קודשי", זה יעקב. "נסו ואין רודף רשע וצדיק ככפיר יבטח", ערק רשיעא ולא רדפין ליה, זה עשו, "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". "וצדיק ככפיר יבטח", וישב יעקב בארץ מגורי אביו.
"אם שוט ימית פתאום למסת נקים ילעג". אנטונינוס שאל את רבינו: מהו "אם שוט ימית פתאום"? אמר לו: גזור דיסיב מאה מגלבין. הוו יהבין גביה מאה דינרין, דין סכום לדין ודין סכום לדין ולא מפקין מניה כלום, כעניין הזה מלעיג על המוכה. "למסת נקים ילעג", בשעה שהצדיקים מבקשין לישב בשלוה בעולם הזה. וכן יעקב אבינו, על ידי שביקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדווג לו שטנו של יוסף.
וישב יעקב, "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רגז". לא שלותי, מעשו; ולא שקטתי, מלבן; ולא נחתי, מדינה; ויבוא רגז, בא עלי רגזו של יוסף.
אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר "וישב", אינו אלא לשון צער. "וישב ישראל בשטים", מה כתיב? "ויחל העם לזנות". וישב יעקב, מה אירע שם? מכירת יוסף. "וישב ישראל בארץ מצרים", מה כתיב? "ויקרבו ימי ישראל למות". "וישב העם לאכול ושתו, ויקומו לצחק". "וישב ישראל ויהודה לבטח", וכתיב: "ויקם ה' שטן לשלמה":
וישב יעקב בארץ מגורי אביו. אברהם גייר גרים, שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן". אם מתכנסין כל באי עולם לברוא יתוש אחד ולזרוק בו נשמה – אינן יכולין, ואת אמרת "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא אלו הגרים שגיירו. ולמה עשו? אלא ללמדך, כל המגייר את הגר כאילו בראו. יעקב גייר גרים: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר". ביצחק לא שמענו, אלא וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מגויירי אביו.
מה כתיב למעלה מן העניין? "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום", וכתיב וישב יעקב. משל לאחד שהיה מהלך בדרך, וראה כת של כלבים, ונתירא מהן וישב לו ביניהן. כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו, נתירא מהן וישב לו ביניהן. אמר ר' לוי: משל לנפח שהיה פתחו פתוח לרשות הרבים, ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו, וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסות למדינה. אמר: חבל למדינה מה נכנס בתוכה. והיה שם פקח אחד, אמר לו: מאלו אתה מתיירא? גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך שורפין אותן; הדא הוא דכתיב: "והיה בית יעקב אש" וגו'.