ילקוט שמעוני על בראשית כב ג

<< | ילקוט שמעוני על בראשיתפרק כ"ב • פסוק ג' | >>
א • ב • ג • ד • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יז • יט • כ • כא • כג • כד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית כ"ב, ג':

וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃


וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. אמר ר' שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת השורה, שנאה מקלקלת השורה. אהבה מקלקלת השורה, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו; וכי לא היו לו עבדים? אלא אהבה מקלקלת השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר: "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו"; וכי לא היו לו עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה. "ויאסור יוסף מרכבתו", וכי לא היו לו עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. "ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו", וכי לא היו לו עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה. אמר ר' שמעון בן יוחאי: תבא חבשה שחבש אברהם אבינו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם, ותעמוד על חבשה שחבש בלעם הרשע לילך לקלל את ישראל; תבא אסרה שאסר יוסף לעלות לקראת ישראל אביו, ותעמוד על אסרה שאסר פרעה לרדוף אחרי בני ישראל. תני ר' ישמעאל: תבא חרב יד שעשה אברהם אבינו, שנאמר: "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת", ותעמוד על חרב יד של פרעה, שאמר: "אריק חרבי תורישמו ידי".

ויקח את שני נעריו אתו. אמר ר' אבהו: שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול. אברהם, ויקח את שני נעריו אתו; שאול, "וילך הוא ושני אנשים עמו":

ויבקע עצי עולה. בשכר שני בקיעות שבקע אברהם עצי עולה זכה שיבקע הים לפני בניו, נאמר כאן: ויבקע עצי עולה, ונאמר להלן: "ויבקעו המים". אמר ר' לוי: דיך עד כה; אלא אברהם לפי כחו והקב"ה לפי כחו. ויקם וילך אל המקום, נתן לו שכר קימה ושכר הליכה:

אמר לפניו: לאיזה הר? אמר לו: בכל מקום שתראה כבודי עומד ואמתין לך. השכים בבוקר, ולקח ישמעאל ואליעזר ויצחק בנו עמו, וחבש את החמור. הוא בן האתון שנברא בין השמשות, הוא החמור שרכב עליו משה, שנאמר: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור". הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו, שנאמר: "עני ורוכב על חמור". בן ל"ז שנה היה יצחק בלכתו להר המוריה, וישמעאל בן נ' שנה. נכנס תחרות בין ישמעאל לאליעזר, אמר ישמעאל: עכשיו מקריב אברהם את יצחק בנו לעולה מוקדת, ואני בנו בכורו ואני הוא היורש את אברהם. אמר לו אליעזר: כבר גרשך כאשה המתגרשת מבעלה ושלחך למדבר; אבל אני עבדו, משרת אותו ביום ובלילה, ואני היורש. ורוח הקדש משיבה אותן: לא זה יורש ולא זה יורש.

באותה שעה הרהר בלבו אברהם: אם אני מודיע לשרה, נשים דעתן קלה; ואם לא אודיעה ואגנבנו, כיון שאינה רואה אותו תחנק את עצמה. אמר לה: תקני לנו מאכל ומשתה ונשמח היום. אמרה ליה: מה טעם של שמחה זו? אמר לה: זקנים שבדמותנו נולד להן בן, דין הוא שנשמח. בתוך השמחה אמר לה: את יודעת, כשהייתי בן ג' שנים הכרתי את בוראי; והנער גדול ולא נתחנך, ויש מקום ששם מחנכין התינוקות, אוליכנו לשם. אמרה לו: קחנו לשלום. והשכים בבוקר, אמר: עד שהיא ישנה אצא ולא תחזור בה, ועוד שלא יראו אותנו בני אדם. בא שטן ועמד לפניו ונדמה לו לזקן, אמר לו: להיכן אתה הולך? אמר לו: להתפלל. אמר לו: והעצים והאש ומאכלת למה? אמר לו: שמא אשהה יום ויומים לאפות ולאכול. אמר לו: אדם שכמותך יאבד בנו שניתן לו בזקנתו, ותאבד נשמה ותתחייב בדין? אמר לו: הקב"ה אמר לי. בא ועמד אצל יצחק, נדמה לו כנער, אמר לו: להיכן אתה הולך? אמר לו: ללמוד מוסר ובינה. אמר לו: בחייך או לאחר מיתתך? לשחטך הוא הולך! אמר לו: אף על פי כן. בא אצל שרה, אמר לה: בעלך היכן הוא? אמרה לו: במלאכתו. ובנך היכן הוא? אמרה לו: עמו. אמר לה: לא כך היית אומרת, שאינך עוזבת אותו שיצא מפתח החיצונה? אמרה לו: לא למלאכה הלכו אלא להתפלל. אמר לה: לא תראי אותו! אמרה: הקב"ה יעשה רצונו מבני: