ילקוט שמעוני על בראשית יב א
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק י"ב • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז • יז • כ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
ויאמר ה' אל אברם. רבי יצחק פתח: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך". אמר ר' יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר: אני בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר: תאמר שהעולם בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר: אני הוא בעל העולם. "ויתאו המלך יפיך", ליפותך בעולם. "כי הוא אדוניך והשתחוי לו", הוי ויאמר ה' אל אברם. רבי ברכיה פתח: "לריח שמניך טובים". אמר ר' ברכיה: למה אבינו אברהם דומה? לצלוחית של אפרסמון המוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זוית, ולא היה ריחה נודף; כיון שהיתה מטלטלת, היה ריחה נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.
ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי ברכיה פתח: "אחות לנו קטנה", זה אברהם שאיחה את כל באי העולם. בר קפרא אומר: כזה שהוא מאחה את הקרע. "קטנה", שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים וכו'. "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום", שנכנס בשלום ויצא בשלום.
ויאמר ה' אל אברם לך לך. "החכמה תעוז לחכם", זה אברהם. "מעשרה שליטים", מעשרה דורות שמנח ועד אברהם, ומכולם לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי אחאי פתח: "אהבת צדק ותשנא רשע", מדבר באברהם אבינו בשעה שבקש רחמים על סדומיים. א"ל הקב"ה: אברהם, "אהבת צדק" לצדק בריותי ושנאת מלחייבן, "על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחברך", מנח ועד אצלך עשרה דורות,ף ומכולן לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך. מה כתיב למעלה מן הענין? "וימת תרח בחרן", ואחר כך ויאמר ה' אל אברם. אם לענין החשבון, עוד מתבקש לו ס"ה שנה; אלא בתחילה אתה דורש שהרשעים קרויים מתים בחייהם. לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר: אצא ויהיו מחללים בי שם שמים ויאמרו: הניח אביו לעת זקנתו והלך לו; א"ל הקב"ה: לך לך, לך אני פוטר מכבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם; ולא עוד, אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחילה "וימת תרח", ואחר כך ויאמר ה' אל אברם לך לך. רבי יהודה אומר: לך לך שני פעמים: אחת מארם נהרים ואחד מארם נחור, ואחד שהפריחו מברית בין הבתרים והביאו לחרן. רבי ירמיה אומר: בשעה שהיה אבינו אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, וראה בני אדם אוכלים ושותים ופוחזין, אמר: הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת. כיון שהגיע לסולמא של צור וראה בני אדם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. א"ל הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".
אמר רבי לוי: שני פעמים כתיב לך לך, אין אנו יודעין איזו חביבה, אם הראשונה או השניה? מן מה דכתיב: "אל ארץ המוריה", הוי שניה חביבה מן הראשונה. אמר ר' יוחנן: לך לך מארצך, מאפרכיא שלך; ממולדתך, זה שכונתך; ומבית אביך, זה בית אביך. אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גילה לו? כדי לחבבה בעיניו, וליתן שכר על כל פסיעה ופסיעה. ודכוותה "קח נא את בנך", א"ל: לאיזה בן? א"ל: את יחידך, א"ל: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, א"ל: אשר אהבת, א"ל: ואית תחומין במעיא? א"ל: את יצחק. ולמה לא גילה לו? כדי לחבבו בעיניו, וליתן לו שכר על כל דבור ודבור. משהה הקב"ה ומתלה בעיניהן של צדיקים ואחר כך מגלה להם טעמו של דבר, כך אל הארץ אשר אראך. ודכוותה "על אחד ההרים אשר אומר אליך". ודכוותה "וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך". ודכוותה "קום נא אל הבקעה ושם אדבר אתך". למלך שהיה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל ראשו, והעמיד המלך פמליא שלו, ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשון ולא מצאה, והשני לא מצאה, בשלישי מצאה. אמרו: מצא המלך מרגלית שלו. כך אמר הקב"ה: מה צורך היה לי לייחס שם, ארפכשד, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח? לא בשבילך? הדא הוא דכתיב: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". כך אמר הקב"ה לדוד: מה צורך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי? לא בשבילך? הדא הוא דכתיב: "מצאתי דוד עבדי":
דבר אחר: לך לך, למאה שנה יהיה לך בן, מנין לך לך. דבר אחר, אמר ליה הקב"ה: נסיון ראשון ונסיון אחרון איני מנסה לך אלא בלשון זה: לך לך מארצך, "לך לך אל ארץ המוריה":
אמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הן: צדקה, צעקה, ושינוי השם, ושינוי מעשה. צעקה דכתיב: "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם". צדקה דכתיב: "צדקה תציל ממות". שינוי השם, דכתיב: "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן". שינוי מעשה, דכתיב: "וירא האלהים את מעשיהם". ויש אומרים אף מקום, דכתיב: ויאמר ה' אל אברם לך לך, והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך, ההוא זכותא דארץ ישראל דאהניא ליה:
דבר אחר: למה הדבר דומה? למלך שנכנס למדינה וראה בחור נאה מסיק בקמין במרחץ. א"ל המלך: בוא עמי ואני נותנך בפלטין שלי. הלך עמו ועשאו בקסטר. אמרו בני פלטין: אתמול מסיק בקמין ועכשיו בקסטר? כך אמר הקב"ה: בוא אחרי ואני עושה אותך כהן גדול כאדם הראשון, שנאמר: ואעשך לגוי גדול, וכתיב: "והכהן הגדול מאחיו", וכתיב: "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק":
רבי אליעזר אומר: חמש אותיות נכפלו, וכולן לשון גאולה. ך"ך, שבו נגאל אבינו אברהם מאור כשדים, שנאמר: לך לך מארצך. ם"ם, בו נגאל אבינו יצחק מיד פלשתים, שנאמר: "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד". ן"ן, בו נגאל אבינו יעקב מיד עשו, שנאמר: "הצילני נא". ף"ף, בו נגאלו ישראל ממצרים, "פקד פקדתי". ץ"ץ, בו עתיד הקב"ה לגאול לישראל בסוף מלכות רביעית, שנאמר: "איש צמח שמו ותחתיו יצמח". וכולן נמסרו לאברהם, אברהם מסרן ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ליוסף, ויוסף לאחיו, שאמר להם: "פקד יפקד אלהים אתכם". ואשר בן יעקב מסר סוד גאולה לסרח בתו. וכשבאו משה ואהרן אל זקני ישראל ועשו אותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אצל סרח בת אשר, אמרו לה: בא אדם אחד ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותות הללו ממש. אמרו לה: והלא אמר "פקד פקדתי"! אמרה להם: הוא האיש, לגאול את ישראל בא, שכך שמעתי מאבא ף"ף. מיד "ויאמן העם":