ילקוט שמעוני על אסתר ט

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ט · >>

המשך רמז תתרנט

ואת פרשנדתא. אמר רבי אחא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לאמרם בנשימה אחת, מאי טעמא, כולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו. אמר רבי יונה אמר רביזירא וי"ו דויזתא צריך לממתחא בזקיפא מ"ט כולהו עשרה בחד זקיפא אזדקיפו. אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שמלאי איש כפר תמרתא כל השירות כלם אריח על גבי לבנה ולבנה ע"ג אריח, חוץ משירה זו שהיא אריח על גבי אריח ולבנה ע"ג לבנה, מ"ט אמר רבי אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים (כתוב ברמז כ"ב בפסוק מלך יריחו אחד). ויש אומרים עשרת בני המן ומלכי כנען אריח על גבי אריח ולבנה ע"ג לבנה, מאי כדון למצוה או לעכב, אמר רבי יוסי בר חנינא בר אחוי דאושעיא נהיר את כד הוינא קיימי קמי חנותא דרב אושעיא חביבך עבר רבי אבא בר זבדא ושאלינן ליה ואמר לעכב. בשושן הבירה הרגו זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה:

מה בקשתך עוד ותעש, א"ר אלעזר מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו:

שנו רבותינו מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר. כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורים בחמשה עשר, ועיירות גדולות בארבעה עשר, אלא שכפרים מקדימים ליום הכניסה חכמים הקילו עליהם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים, והיכא רמיזא, אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא לקיים את ימי הפורים באלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם, האי מיבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה, אם כן לימא קרא זמנם מאי זמניהם, ש"מ תרתי, ואימא זמנים טובא, זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרתי אף זמניהם תרתי, ואימא תריסר ותליסר, שלשה עשר זמן קהלה לכל הוא ולא צריך קרא. ואימא שיתסר ושיבסר, אמר קרא ולא יעבור, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלים בה אין קורים אותה אלא בזמנ. תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל יושבים על אדמתם, אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלים בה אין קורין אותה אלא בזמנה. כרכים המוקפים קורים בט"ו, מנא הני מילי אמר רבא אמר קרא על כן היהודים הפרזים מדפרזים בי"ד מוקפים בט"ו. ואימא פרזים בי"ד ומוקפים בי"ד ובט"ו, אי כתיב ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת, השתא דכתיב את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו הני בי"ד והני בט"ו, ואימא פרזים בי"ד מוקפים אי בעי בי"ד ואי בעי ט"ו, אמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא זמנו של זה. מוקפים חומה מימות יהושע בן נון מ"ט, יליף פרזי פרזי, כתיב הכא היושבים בערי הפרזות וכתיב התם לבד מערי הפרזי. מדינה ומדינה, לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון לאין מוקפין. ועוד לחלק בין שושן לשאר עיירות. משפחה ומשפחה, אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה. אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כלם מבטלים מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה, מכאן סמכו של בית רבי שהיו מבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגלה. אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כלם מבטלים מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה, קל וחומר מעבודה מה עבודה שהיא חמורה מבטלים, תורה של יחיד שהיא קלה על אחת כמה וכמה:

שמחה ומשתה ויו"ט, תני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד, משתה מלמד שאסור בתענית, ויום טוב מלמד שאסור בעשית מלאכה. רבה בריה דרב אמר הס פד ותעניות קבילו עלייהו, מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ואלו יום טוב לא כתיב:

לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. אמר רב יהודה אמר שמואל בתחלה בשושן ולבסוף קבעוה בכל העולם כלו, אמר רב שמואל בר רב יצחק שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לפני עובדי אלילים, שלחה להם כבר כתובה אניעל ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, תניא רבי אליעזר אומר אסתר ברוח הקדש נאמרה שנאמר ויאמר המן בלבו. רבי עקיבא אומר אסתר ברוח קדש נאמרה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. רבי יוסי בן דורמסקית אומר אסתר ברוח הקדש נאמרה שנאמר ויודע הדבר למרדכי. רמ"א אסתר ברוח הקדש נאמרה שנאמר ובבזה לא שלחו את ידם, א"ר יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכלהו קיימו וקבלו היהודים, קיימו למעלה מה שקבלו למטה, אמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר מדר"י א"ש דלית ליה פירכא, דר' אליעזר סברא הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה וכי קא מפיש אדעתא דנפשיה קאמר, דרבי עקיבא דילמא כרבי אלעזר שכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו, דרבי יוסי בן דורמסקית דילמא כרבי חייא בר אבא דאמר בגתן ותרש שני טרסיים היו מספרין בלשון טרסי, דרבי מאיר דילמא פריסתקא שדור אלא דשמואל ודאי לית ליה פרכא. אמר רב אבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי, רב יוסף אמר מהכא וימי הפורי האלה לא יעברו מתוך היהודים, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם:

ומשלוח מנות איש לרעהו. תני רב יוסף שתי מנות לאדם אחד. ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעגלא תילתא (וגרבא) [ולגין] דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים, הדר שלח ליה [חד עיגל וחד גרב דחמר שלח ואמר לי] קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, רבה שדר ליה למרי בר מר בידא דאביי מליא טסקא דקשבא ומלא כסא קמחא דאבישונא, אמר אביי השתא אמר מרי אי חקלאה מלכא להוי דקולא מצואריה לא נחית, הדר ושדר ליה איהו מלא טסקא זנגבילא ומלא טסקא פלפלי אריכתא, אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרית ליה חליא ואיהו שדר לי חורפא, אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטא להתם קריבו לי שתין צעי משתין מיני קדרה ואכלי בהון שתין פלגא והוה בשולא בתרא דהוו קרי ליה צלי קדר ובעי דאיכסיסיה לצעא אבתריה. אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא לבסומי שכיחא. אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, רבא ורבי זירא עבדי סעודת פורים בדי הדדי עד דאיבסוס, קם רבא שחטיה לרבי זירא, למחר בעא רחמי עליה ואחייה, לשנה אמר ליה ניתי מר נעביד סעודת פורים, אמר ליה לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא מ"ט יום משתה ושמחה כתיב, רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן א"ל מ"ט לא אתו רבנן א"ל דילמא טרידי בסעודת פורים, א"ל הוה אפשר להו למיכלה מאורתא, א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, א"ל אמר רבא הכי אמר לי אין. תנא מיניה ארבעין זמנין ודמיא ליה כמאן דמנחא בכסתיה:

שנו רבותינו הקורא את המגלה למפרע לא יצא, מנא הני מילי דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור מה עשיה למפרע לא אף זכירה למפרע לא, קראה על פה לא יצא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר על הספר, ובדיו מנא לן אמר רבא אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו:

שנו רבותינו בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהם, אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד, אבל אין דעתו לחזור בליל י"ד קורא עמהם, אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, מכדי כתיב היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות למה לי, הא קמ"ל דפרוז בן יומו קרוי פרוז, ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נמי קרוי מוקף:

מהיכן קורא את המגלה ויוצא בה ידי חובתו, רבי מאיר אומר כלה, רבי יהודה אומר מאיש יהודי, ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה, רבי שמעון אומר מבלילה ההוא. ואמר רבי יוחנן וכלם מקרא אחד דרשו שנאמר ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תקף לקיים, מאן דאמר כלה תקפו של אחשורוש, מאן דאמר מאיש יהודי תקפו של מרדכי, מאן דאמר מאחר הדברים תקפו של המן, מאן דאמר מבלילה ההוא תקפו של נס, רב הונא אמר מהכא ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, מאן דאמר כלה מה ראה אחשורוש להשתמש בכלים של בית המקדש, על ככה שמלאו שבעים שנה למאי דחשיב ולא איתפריקו. ומה הגיע אליהם בא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי, מאן דאמר מאיש יהודי מה ראה מרדכי שנתקנא בהמן, על ככה דשוי נפשיה עבודת אלילים, ומה הגיע אליהם דאתרחיש להו ניסא, ומ"ד מאחר הדברים האלה מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים, על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחו, ומ הגיע אליהם שתלו אותו ואת בניו על העץ, ומאן דאמר מבלילה ההוא מה ראה אחשורוש להביא ספר הזכרונות, על ככה דזמינתיה אסתר להמן ואסקיה אדעתיה למיעץ עצה עילויה דההוא גברא למקטליה, ומה הגיע אליהם דאתרחיש להו ניסא. אמר ר' חלבו אמר רבי חמא בר גוריא הלכה כדברי האומר כלה, ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כלה כתובה, ואמר רבי חלבו אמר ר' חמא בר גוריא אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, נקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשרה, אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהיו משולשין, אמר שמואל הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא, ואי מחסרא או מייתרא פורתא לית לן בה:

ימי משתה ושמחה. תנא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביו טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש, אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן לכם יום שנתנה בו תורה, אמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג. אמר רב יוסף הכל מודים בפורים דבעינן לכם דמעיקרא להכי איתקון דכתיב ימי משתה ושמחה, מר בריה דרבינא כולא שתא יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי. עצרת יום שנתנה בו תורה, פורים דמעיקרא להכי איתקון. מעלי יומא דכפורי דתני רבי חייא בר רב מדפתי ועניתן את נפשותיכם בתשעה לחדש, וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו כאלו התענה תשיעי ועשירי:

ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, אמרה מיבעי ליה, אמר רב נחמן יאמר בפה מה שכתוב בספר. דברי שלום ואמת אמר בי תנחומא אמר רבי אסי ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי אסי מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. ומאמר אסתר קיים, מאמר אסתר אין דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים את ימי הפורים האלה. קיימו וקבלו היהודים (כתוב ברמז י"ח):