ילקוט שמעוני ויחי

רמז קסא זבולן לחוף ימים בסחורתו ויששכר בתורתו וזה עם זה שותפות בעולם הזה ובעולם הבא. מה ראה יעקב אבינו שברך זבולון אחר יהודה והלא יששכר גדול ממנו. אלא צפה אבינו יעקב וראה שעתידה ירושלים ליחרב ועתידה סנהדרין שתעקר ממקומה משבטו של יהודה ולקבוע בחלקו של זבולון לפי שבתחילה גלתה סנהדרין וישבה לה ביבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי וצפורי היא חלקו של זבולון ואחר כך גלתה מצפורי לטבריא וכן ישעיה אמר ישפילנה [ישפילה] עד ארץ יגיענה עד עפר. אמר ר' יוחנן טבריא היא משלמת למשיח שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים מה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא. באותה שעה נפרע הקב"ה מהרשעים פורענות גדולה שאין לה הפסק וקץ ומורידן לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים. וכל כך למה שנתן להם הקב"ה ליסוריהן של צדיקים [קץ] בעולם הזה באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם (וקץ) ויסורים של צדיקים הקב"ה מעבירן מן העולם שנאמר קץ שם לחשך. ההוא דהוה קאמר אכיף ימא אנא יתיב כד אתא בדקו ואשכחו דמזבולון קאתי דכתיב זבולן לחוף ימים ישכון. חייו של יששכר מנין לו מזבולון שהוא עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה הה"ד זבולן לחוף ימים ישכון. בשביל כך יששכר חמור גרם. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר הה"ד שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. אתה מוצא יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך דכתיב בשני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר מפני שהוא היה בן תורה. אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי מלוי או מיששכר. מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב. יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואימא מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי. אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא. אשרי הצדיק ואשרי שכונותיו יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו' נעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי. וכן ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר. אבל מן הדרום בני קהת וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד והיו שרוין עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלקותן. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו:

יששכר חמור גרם כשם שהחמור הזה שובר הגרם והעצם כך היו שבטו שוברין כל ישראל בהלכה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים שהעמיד מאתים ראשי סנהדראות. חמור גרם ליששכר (ברמז תשס"ז).

יהי דן נחש עלי דרך זה שמשון שצפה יעקב אבינו שהוא עומד בין העמודים והתפלל עליו שיתן לו הקב"ה כח ה' אלהי זכרני נא ופקדני וחזקני.

ההוא דאמר להו דון דיני אמרי שמע מינה מדן קאתי דכתיב דן ידין עמו. א"ר יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהן שבשמים שנאמר דן ידין עמו כאחד.

א"ר יוחנן בלעם חגר ברגל אחת היה שנאמר וילך שפי. שמשון בשתי רגליו שנאמר שפיפון עלי אורח.

נפתלי אילה שלוחה מלמד שקפץ למצרים והביא שטר בידו מן המערה לקבור את אביו.

גד גדוד יגודנו שכל שבטו של גד כשהיה אחד מהם יוצא למלחמה היה נוצח והיו הרוגיהם ניכרים וטרף זרוע אף קדקד.

מאשר שמנה לחמו שהיו מספיקין שמן המשחה לבית המקדש.

בן פורת יוסף מלמד שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף. בנות צעדה עלי שור שהיו המצריות בנות מלכים מבקשים לראות פני יוסף ולא תלה עיניו באחת מהן ולא הרהר באחת מהן לכך זכה לירש שני עולמים (כתוב לעיל על וידגו לרוב בקרב הארץ).

מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך א"ל צדיק גמור הוא. אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו א"ל אין את יכול לו אף על פי כן א"ל לך. נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם עמד לפניו כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו הפך פניו לצד ימין היה מתהפך לו מכל צד. אמר מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו א"ל לך והבא לי אש ומסמר הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל א"ל לך לרפא את ר' מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו א"ל מי אתה א"ל אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך א"ל הניחני מה שהיה היה. חזר לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר לי מתיא א"ל לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כמה וכמה באשת חבירו אין יצר הרע שולט בו (כתוב לעיל בפסוק ואחר נגש יוסף ורחל).

ותשב באיתן קשתו (כתוב ברמז קמ"ז).

ולקדקד נזיר אחיו (כתוב לעיל ברמז ק"ל).

בנימין זאב יטרף דכתיב וראיתם [והנה] אם יצאו בנות שילו וגו' וחטפתם.

ד"א זה אהוד ויעש לו אהוד חרב.

דבר אחר בבקר יאכל עד זו יריחו שהיא מתבכרת בפירותיה ולערב יחלק שלל זובית אל שהיא מלקשת בפירותיה.

דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לא פחות ולא יותר אפילו רבקה ראתה אותם שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וכו' (כדלעיל).

וזאת אשר דבר להם אביהם ברך אותם אין כתיב כאן אלא ויברך אותם למה כן אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלותו של איל ולדן נשיכתו של נחש תאמר שזה גדול מזה לכך כללן באחרונה שנאמר איש אשר כברכתו ברך אותם. ולפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ עושה שעורים ולבנימין ארץ עושה חטים אף על פי כן כלל אלו כאילו הוי וזאת אשר דבר להם אביהם. זאת אין כתיב כאן אלא וזאת אמר עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי הוא מברך אתכם שנאמר וזאת אשר דבר להם. וכיון שעמד [משה] פתח להם וזאת הברכה מהיכן שפסק להם אביהם א"ל הברכות אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו התורה אמר משה מזקנים אתבונן. יצחק כשברך את יעקב ברכו באל שדי יברך אותך. במה חתם בקריאה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ואף יעקב התחיל בקריאה ויקרא יעקב אל בניו וחתם בזאת אשר דבר. ומשה התחיל לברך במקום שפסק יעקב וזאת הברכה וחתם באשריך ישראל מי כמוך. ודוד פתח במקום שפסק משה שנאמר אשרי הרי מזקנים אתבונן. אני נאסף אל עמי אמר להם אם זכיתם נטפלתם בי ואם לאו משאני הולך מן העולם אני הולך נאסף לעמי. וכיון שנסתלק ויעשו לו בניו כאשר צום. ויכל יעקב לצוות את בניו מה צום לטעון את מטתו שלשה מן המזרח ושלשה מן הדרום ושלשה מן הצפון ושלשה מן המערב. אמר אל יטעון מטתי אחד מבני בניכם שיש בהם מבנות כנען שנאמר ושאול בן הכנענית:

רמז קסב כיון שהגיע למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב. אמר ממרא קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה איהו קברה ללאה בדידיה האי דפש דידי הוא. אמרי ליה זבינתיה. אמר להו נהי דזבינית בכירותי פשיטותאי מי זבינית. אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי אין כירה אלא לשון מכירה. א"ל הבו לי איגרתא א"ל איגרתא בארעא דמצרים ומאן ניזל ליזל נפתלי דקליל דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. וחושים בריה דדן הוו יקירן ליה אודניה א"ל מאי האי א"ל קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים א"ל עד דאתי איגרתא מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה נפלה אכרעיה דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך. והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד. אית דאמרי יהודה הרג את עשו אימתי בשעה שמת אבינו יצחק והלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו דכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. היו כולם במערה עומדים ובוכין והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב. יצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם. התחיל עשו נכנס למערה נסתכל יהודה וראה שנכנס עשו אחריו אמר שמא הורג את אבא בפנים. נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרוג את אביו. מיד עמד והרגו מאחוריו. הוא שאביו מברכו ידך בעורף אויביך. ולמה לא הרגו בפניו מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו לכך חלק לו כבוד והרגו מאחוריו. ולמה ברכו בעורף כמה נתחבט יהושע לפני הקב"ה שינתן לו העורף ולא ניתן. מנין שכן הוא אומר בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו. אף על פי כן לא הועיל לו כלום. ולמי ניתן העורף לשבטו של יהודה שנאמר ידך בעורף אויביך. וכן דוד הוא אומר ואויבי תתה לי עורף. אמר דוד פוזמיקין שלי הוא שנאמר וזאת ליהודה. ממי את למד מגלית שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו לא הוה צריך לומר אלא לאחוריו והמלאך דחפו על פניו לקיים מה שנאמר ואויבי תתה לי עורף. ואי לא עסק ביה יוסף אחיו מי לא הוו עסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות.

ויעשו בניו לו (כתוב ברמז תרפ"ה):

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם מה ראו כל ימים שהיה יעקב קיים היה סועד עמהם והיו אוכלין על שלחנו. וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו. אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף והשב ישיב לנו וגו'. ויצוו אל יוסף למי צוו לבלהה. אנא שא נא אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון אנא עתיד כהן גדול ליכנס לבית קודש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך אלהי קיים. ויבך יוסף על שחשדוהו:

כה תאמרו ליוסף אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. אמר רבי אלעאי מותר לשנות בדבר השלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. רבי נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. תנא דבי רבי ישמעאל אמרי גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו כתיב ואדוני זקן וכתיב לבסוף ואני זקנתי.

וינחם אותם וידבר על לבם מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות. ד"א וידבר על לבם אמר רבי שמלאי אמר להון אתון רישא ואנא גופא אין אזל רישא מה גופא טב. ד"א אמר להם נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד"א א"ל מה עשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואנא קובר. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של הקב"ה [הקב"ה] מברך ואנא מוסיף. ד"א אמר להם אתם מנהג סדורו של עולם שנים עשר שעות ביום שנים עשר שעות בלילה שנים עשר חודשים שנים עשר מזלות שנים עשר שבטים יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם. ד"א א"ל עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבדות. משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא שלי. ואם אני הורג אתכם יהו המצריים אומרים כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם תדע לך שהוא כן שלאחר זמן עלה עליהם והרגן. ד"א אמר להם אם אני הורג אתכם עכשיו יהו המצריים אומרים עם אחיו לא משמר אמנה עמנו על אחת כמה וכמה לפיכך וינחם אותם וידבר על לבם. והלא דברים קל וחומר ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים נחמם. כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים דכתיב דברו על לב ירושלים על אחת כמה וכמה הוי נחמו נחמו עמי וכתיב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.

שבח לאל ראשית. שסיימתי ספר בראשית:

<< · ילקוט שמעוני · ויחי · >>