ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתפה
תניא סד אדם את כל ביתו ומשייר דבר מועט זכר לירושלים, עושה אשה תכשיטיה ומשיירת דבר מועט זכר לירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, ומשחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל לא היו אוכלין בשר ולא היו שותים יין, נטפל להם רבי יהושע אמר להם בני מפני מה אין אתם אוכלין בשר ושותים יין, א"ל נאכל בשר שבכל יום היה התמיד קרב על גבי המזבח ונשתה יין שבכל יום היה מתנסך על גבי המזבח ועכשו בטל, אמר להם אף תאנים וענבים לא נאכל שמהם מביאים בכורים, לחם לא נאכל שמהם מביאים שתי הלחם בעצרת ולחם הפנים בכל שבת ושבת, מים לא נשתה שממנו היו מנסכין מים בחג, שתקו, אמר להם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר. דאמר רבי יהושע אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה, מאי קראה, א"ר אדא בר אהבה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו, אי איכא הגוי כלו אין ואי לא לא, אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, ועושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט, ומאי ניהו אמר רב פפא כסא דהרסנא, עושהה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, ומאי ניהו אמר רב בת צידעה שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. מאי על ראש שמחתי, א"ל זה אפר מקלה שבראש חתנים, א"ל רב פפא לאביי היכי מנח לה, א"ל במקום תפלין שנאמר לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. רבי דוסא אמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני מלעשות נסים, רבי עזריה אמר בשם רשב"ל את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו עו"א לירושלים נפלו גבורי ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם, אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה בני נתונים בצרה ואני רואה כביכול השיב אחור ימינו מפני אויב. ובסוף גלה אותה לדניאל ואתה לך וגו', אמר לו ליתן דין וחשבון, א"ל ותנוח, א"ל נייחא לעולם, א"ל ותעמוד, א"ל לקץ הימים או לקץ הימין, א"ל לקץ הימין שהיא משועבדת, א"ל הקב"ה קץ נתתי לימיני כל זמן שבני משועבדים תהא ימיני משתעבדת עמהם, גאלתי בני גאלתי ימיני, הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני, רבון העולמים עשה להם בשביל ידידך אברהם יצחק ויעקב, וכל זמן שאין להם זכות עשה להם בשביל ימינך וענני, א"ל הקב"ה אני עושה שנאמר חשף ה' את זרוע קדשו וכתיב הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו: