ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתפג

<< · ילקוט שמעוני · תהלים · רמז תתפג · >>

כי בחר ה' בציון. עד שלא נבחרה ירושלים היתה א"י כשרה למזבחות, משנבחרה ירשלים יצאת ארץ ישראל שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו', עד שלא נבחרה בית עולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבחרה יצאת ירושלים שנאמר כי בחר ה' בציון ואומר זאת מנוחתי עדי עד. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראויים לכהונה, משנבחר אהרן יצאו ישראל שנאמר ברית מלח עולם היא ואומר והיתה לו ולזרעו אחריו. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראויים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר הלא לכם לדעת כי ה' וגו' נתן ממלכה לדויד, עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הרארצות כשרות לדברות (כתוב ביחזקאל ברמז של"ה):

שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. שנו רבותינו כמין שני טפי מרגליות היו תלויין לאהרן בזקנו, א"ר פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקרי זקנו, ועל דבר זה דאג משה אמר שמא מעלתי בשמן המשחה, יצאה בת קול ואמרה כטל חרמון מה טל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה, ועדין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי, יצאה בת קול ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת (כתוב בשמואל ברמז קכ"ח וברמז שצ"ב):

כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כל פעולות ונחמות טובות מציון:

שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי העומדים בבית ה' בלילות. מאי בלילות, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקין בתורה בלילה מעלה אני עליהם כאלו עוסקין בעבודה. לעולם זאת על ישראל, אמר רב גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ור' יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה מעלה אני אעליהם כאלו נבנה בית המקדש בימיהם:

שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. שלשה תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה שנאמר וסמך ושחט. תכל לנטילת ידים ברכה שנאמר שאו ידידכם קדש וברכו את ה', תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי וגו', מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה. א"ר יוסי בר בון כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין הפגול נוגע באותו קרבן, וכל מי שתוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה, וכל מי שתוכף לגאולה תפלה אין השטן מקטרג (באותו היום) [באותה תפלה]:

הללויה הללו את שם ה' וגו'. כי יעקב בחר לו יה גו' (כתוב ברמז תתס"ה וברמז תרס"ח ולעיל בפסוק חבלים נפלו לי בנעימים וברמז רפ"ח:

מעלה נשיאים מקצה הארץ. ר"ל ור' יוחנן, ר' יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלה שנאמר וארו עם ענני שמיא. ריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ. על דעתיה דר' יוחנן משל לאחד שכבד את חברו בחבית של יין וקנקנה עמה, על דעתיה דריש לקיש משל לאחד שאמר לחברו הלויני סאה של חטין וא"ל הבא קופתך, כך אמר הקב"ה לארץ אייתי עננך וקבלי מטר. חמש שמות יש לו, עב, ענן, אד, נשיא, חזיז. עב שהוא מעכב את פני (הקרקע) [הרקיע], אד שהוא שובר בעלי בעלי שערים, ענן שהוא עושה את הבריות נשיאים אלו על אלו, חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות כמה דאת אמר חזון ישעיהו:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. א"ר יהושע בן לוי הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה. וא"ר יהושע בן לוי הני להם תורה וזן אותם בחסדו. למה נקרא שמו הלל הגדול, א"ר יוחנן מפני שיושב הקב"ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. מהיכן הלל הגדול, אמר רב יהודה מהודו עד על נהרות בבל, רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל, ר' יוחנן אמר משיר המעלות עד על נהרות בבל. לעושה נפלאות גדולות לבדו, וכי אחר עשה עמו דבר שהוא אומר לבדו, אלא לבדו יודע מה פלאים עושה כיצד אדם נתון על המטה והנחש לפניו על הארץ בא לעמוד הרגיש לו הנחש וברח מלפניו ואינו יודע מה פלאים עשה הקב"ה עמו, ומי יודע הקב"ה, וכן הוא אומר רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אין לי להעריך ששבחך ואין כדי לספר נפלאותיך, א"ר אלעזר אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו שנאמר לבדו, וכדדרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבע ספינת חברו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני:

לרוקע הארץ על המים. שנו רבותינו שלשה משקים אסורים משום גלוי, מים, ויין, וחלב. מים מנין לרוקע הארץ על המים, חלב מנין שנאמר ותפתח את נאד החלב, יין מנין דכתיב כל נבל ימלא יין. תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, ועומדין ואין יודעים על מה עומדין, הארץ על מה היא עומדת, על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצוון, ועמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים, ומים על ההרים שנאמר על ההרים יעמדו מים, וההרים על הרוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ורוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו, וסערה תלויה בזרוע של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם, וחכמים אומרים על י"ב עמודים עומדת שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, וי"א על שבעה עמודים עומדת. ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד עומד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם. למכה מצרים בבכוריהם, בשעה ששלח הקב"ה מכת בכורות אמר לו בחצות הלילה ומת כל בכור, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם כל מה שאמר משה הביא עליהם אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלה מבינינו ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו אפילו כל המצריים מתים אינם יוצאים מכאן, מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרין בבקשה ממך הוצא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ואליך, אמר לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטל כל אחד חרבו והרג את אביו שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהן, ר' אבין בשם ר' יורה בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה ובתפלתו של משה ניצולה דכתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, בליל כתיב כמה דאת אמר ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה לה':

לגוזר ים סוף לגזרים. עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים (כתוב ברמז תקס"ה):

לגוזר ים סוף, וכתיב נותן לחם לכל בשר, מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לא לזון חיילותיו ולא לספק להם אספניות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שלחם במצרים, ה' שמו שזן ומפרנס לכל בריותיו שנא' לגוזר ים סוף לגזרים, וכתיב נותן לחם לכל בשר. אמר ר' שמואל בר נחמני קשה היא הפרנסה מן הגאולה, שהגאולה על ידי שליח שנאמר המלאך הגואל אותי מכל רע, והפרנסה על ידי הקב"ה שנאמר האלקים הרועה אותי, ר' יהושע דסכנין אמר יותר מקריעת ים סוף דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שהיה בו מקרא ואין בידו משנה אמר לי רבי רצוני לומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד, אמרתי לו חס ושלום אם אתה שואלני בדברי תורה, אמר לי רבי מפני מה כתיב נותן לחם לכל בשר וכתיב נותן לבהמה לחמה (עז) וכי אין אדם מכין לחמו, אמר לו זהו דרך ארץ אדם עושה בידיו והקב"ה מברך מעשה ידיו שנאמר למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך, יכול יהא יושב ובטל, תלמוד לומר אשר תעשה, אמר לו תשובה זו היא שטה ראשונה שאמרתי לך, אמר לו בני אשיבך צא ולמד מן השוטה כשנטלה ממנו חכמה אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת, כך בני אדם כשנטלה מהם דעה חשובין כבהמה וכחיה ועוף והקב"ה מחלק מזונות לכל באי עולם:

למכה מלכים גדולים, כתיב ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגובהה ארזים גבהו, אמרו רבותינו קשה היה סיחון כמגדל וחומה והיה קשה מכל הבריות וארוך מכל המגדל ורגליו מגיעות לארץ ואין כל בריה בעולם יכולה לעמוד לפניו, מה עשה הקב"ה כפה שר שלו שנאמר ואשמיד פריו ממעל והפילו ממקומו ומסרו לישראל, אמרו חכמים קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוק, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה מלכים גדולים:

ולעוג מלד הבשן. א"ר שמעון בן לקיש משום בר קפרא פליט היה שמו שנאמר ויבא הפליט, ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברהם שעוסק בעוגות הפסח, כשבא משה וישראל לתחומא דאדרעי אמר להם משה נחנה כאן ולמחר בשחרית אנו נכנסין וכובשין אותה, עמדו שחרית ועדין לא היתה העין רואה, תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ, אמר משה איני יודע מה אני רואה חומה אחרת בנו הלילה, אמר ליה הקב"ה זה שאתה רואה עוג הוא, אמר רבי יוחנן אורך רגליו (עח) היו שמונה עשרה אמה, עוג היה תולש הר וזורק על ישראל, א"ל אל תירא משה, נטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו. ישראל היו אומרים ארורים הם הידים שכך זורקות, והאמורים היו אומרים ארורים הם הידים שכך סומכות:

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. א"ר יהודה אמר רב מלמד שהראה הקב"ה לדוד חרבן בית ראשון וחרבן בית שני, בית ראשון על נהרות בבל, בית שני זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים. כיון שהגיע ירמיה לנהר פרת ענה נבוזראדן ואמר לו אם טוב בעיניך לבא אתי בבל, חשב ירמיהו בלבו אם אני הולך עמהם לבבל אין מנחם לגלות הנשאר מהם, נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיה שפרש מהם, געו כלם בבכיה וצוחו רבינו ירמיה הרי אתה מניחנו, שם בכו שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, ענה ירמיה ואמר להם מעיד אני עלי שמים וארץ אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם:

שם ישבנו גם בכינו. מלמד שלא היה להם ישיבה משיצאו מירושלים עד שהגיעו לפרת אמרו אלקיהם של אלו רחמן הוא וכיון שמסבירין לו פנים הוא חוזר ומרחם עליהם שמא ישובו ויתחברו כלם ויקראו לאלקיהם ויעזרם ולא הועלנו כלום לפיכך היו דוחקין ומריצים אותם בעל כרחם שנאמר על צורנו נרדפנו קלים היו רודפינו:

גם בכינו. מה ראו ישראל לבכרות על נהרות בבל, רבי יוחנן אמר הרג בהם פרת בישראל יותר ממה שהרג נבוכדנאצר הרשע, כשהיו שרויים בארץ לא היו שותים אלא מימי גשמים ומימי נוזלים ומימי מעינות וכיון שגלו לבבל שתו מים מפרת ומתים, לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם ועל המתים שמתווו בדרך ועל ההרוגים שהרג בהם פרת, ולא עוד אלא שהיה נבוכדנאצר יושב בספינה הוא וכל גדוליו וכל שריו ועמהם כל מיני זמר שנאמר כשדים באניות רנתם, וכל מלכי יהודה מוטלים בשלשלאות של ברזל והולכים ערומים על שפת הנהר, נשא נבוכדנאצר הרשע את עיניו וראה אותם אמר לעבדיו מפני מה הללו הולכים בקמה זקופה בלא משאוי אין לכם משא שתתנו על צוארם, באותה שעה הביאו ספרים ועשו אותם כחמת וימלאו אותם חול, מיד נטלו משאוי והניחו על כתפם עד שנכפפה קומתם ואמרו על עצמם על צוארנו נרדפנו, באותה שעה געו כל ישראל בבכיה עד שעלתה שועתם למרום. אמר ר' אחא בר אבא באותה שעה בקש הקב"ה להחזיר את כל העולם לתהו ובהו, אמר הקב"ה כל מה שבראתי לא בראתי אלא בשביל אלו שנאמר גם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי, עולם שבראתי בשתי ידי שנאמר אף ידי יסדה ארץ וגו' אחריבנו, א"ר תחליפא בר קרויה באותה שעה נכנסו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבש"ע כל העולם כלו ומלואו שלך לא דייך שהחרבת דירתך של מטה אלא שתחריב דירתך של מעלה, אמר להם וכי לתנחומין אני צריך אני מכיר בראש ואני מכיר בסוף שנאמר ועד זקנה אני הוא, על כן אמרתי שעו מני וגו' אל תאיצו לנחמני, אמר להם תנחומין הללו שאתם מנחמים אותי נאוצים הן לפני רדו מלפני ושאו המשאוי מעליהם, מיד ירדו מלאכי השרת ונטלו המשאוי מעליהם, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה כביכול נשא בעצמו שנאמר למענכם שלחתי בבלה, יצאו לקראתם בני בארי ובני מדינות אחרות והיו רואים אותם ערומים, מה עשו בני בארי הפשיטו את עבדיהם ואת שפחותיהם והקיבום דורון לפני נבוכדנאצר אמר לו שמא מלך אוהב ערומים אתה, אמר להם לכו והלבישום לבני ישראל, מה שכרן של בני בארי נטה הקב"ה אליהם חסד מכל ארץ ישראל והם יפים יותר, אמרו כל אדם שנכנס שם אינו מבקש לצאת בלא עברה, מהו גם בכינו שהם בוכים ומבכים עמהם הקב"ה:

על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כי שם שאלונו שובינו דברי שיר. אמר להם נבוכדנאצר מה אתם יושבים ובוכים הכינו עצמכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפני ולפני עבודת אלילים בכנורות שלכם כדרך שהייתם מקישים לפני אלקיכם, התחילו מסתכלים אלו באלו לא דיינו שהחרבנו את בית המקדש אלא עכשו אנו עומדים להקיש לפני הננס הזה ולפני עבודת אלילים. היה רבי יצחק בר טבלא אומר משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא בת מלכים אמר לה עמדי והשקיני כוס אחד ולא רצתה להשקותו, כעס עליה והוציאה מתוך ביתו והלכה ונשאת למוכה שחין, אמר לה עמדי והשקיני כוס אחד אמרה לו ריקה בת מלכים הייתי ונשאתי למלך ועל שאמר לי השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו שאילו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד עכשו אתה אומר לי עמדי והשקיני, עמדו כלם ושלטו בעצמם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומקצצים אותם. שירו לנו משיר ציון וגו' לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר, מראים אצבעותיהם ואומרים היינו כפותים ונתקטעו אצבעותינו, וכה"א ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא וגו' ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, שם היו אלא שלא היו יכולין להקיש בכנורות, ומנין שחזרו אותם הלוים שגלו מתוכה שנאמר ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון וגו', כיון שידע כן נבוכדנאצר עמד והשליך מישראל תלי תלים של הרוגים, ואעפ"כ היה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני ע"א שנאמר ותוללינו שמחה, באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל אתם שלטתם בעצמכם וקטעתם אצבעות ימינכם אף אני השיב אחור ימינו מפני אויב ואינה חוזרת אלא א"כ אזכיר אתכם שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני: