ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתעז
ישובו לי יראיך. ששה חדשים נצטרע דוד (כתוב בשמואל ברמז קכ"א):
כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. רבי אבא בר כהנא מאר להכרית עולל מחוץ לא מבתי כנסיות, ובחורים מרחובות לא מבתי מדרשות וכאן ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל, אם על בנים רוטשה, הוי אשר לא כתורתך. ר' יהודה ב"ר סימאי אמר תרתי כתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכאן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד הוי אשר לא כתורתך, ר' יהודה בר סימאי אמר חורי כתיב ואיש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' ושפך את דמו וכסהו בעפר וכאן שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר, א"ר ברכיה לחמורים נתנה קבורה אלו המצרים דכתיב בם אשר בשר חמורים בשרם וכתיב נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו ולעמך לא נתת קבורה הוי אשר לא כתורתך:
לעולם ה' דברך נצב בשמים. מלאכי השרת אמרוהו אימתי בשעה שהושלך אברהם לכבשן האש היו המלאכים מדיינים זה עם זה, מיכאל היה אומר אני ארד להצילו, גבריאל היה אומר אני ארד ואצילנו, אמר הקב"ה אני ארד ואצילנו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אמר להם לבני בניו אתם מצילים, כיון שירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ירד המלאך והצילם, באותה שעה אמרו לעולם ה' דברך נצב בשמים וגו', כוננת ארץ ותעמוד אתה הוא קיומו של עולם. ר' תנחומא בר אבא אמר מהו לעולם ה'. אמר דוד רבון העולמים לעולם אין אתה בא עלינו בדין אלא במדת רחמים, אלולא כך לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת, לעולם אלקים אין כתיב כאן אלא לעולם ה', במה אתה דננו באותה מדה של רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום, ולא לנו בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך אלולא שתפשת מדת רחמים בשעה שדנת אותו לא היה עומד וכך התנית עמו לדון לבניו ולזכותם, אמר ר' חנניה כשבקש הקב"ה לבראות את עולמו שתף שתי המדות ובראו שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, וכן לאדם וייצר ה' אלקים את האדם, מהו נצב קיים דברך שהתקנת עם אדם הראשון שכשם שדנת אותו ברחמים כך אתה דן את כל הבריות אחריו, מהו לדור ודור אמונתך (מהו למשפטיך עמדו היום), אמר הקב"ה אדם הראשון אני דנתי אותו וזכיתי אותו ביום משלי אף אתם כשתהיו באים לפני בדין בראש השנה היו באים בשופרות ואפילו יש לכם כמה קטיגורים אני אזכור עקדת יצחק ואזכה אתכם בדין:
למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. א"ר אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלים בו שנאמר והיה כל מוצאי וגו', רב אמר מן הדין קרא למשפטיך עמדו היום וגו', שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועבר נהרא טרק גברא ומית קרא עליה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך:
לולי תורתך שעשועי. ר' אבא בר כהנא אמר בשם רבי יוחנן משל למלך שקדש מטרונא וכתב לה כתובה מרובה (כתוב באיכה בפסוק זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל):