ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתכד


מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, וכי מזמור הוא, כיוצא בו ודוד הולך במעלה הזיתים הולך ובוכה וכתיב מזמור לדוד בברחו זה שאמר הכתוב שמחה לצדיק עשות משפט, הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב"ה וכן אסף אומר מזמור לאסף, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו, מה עושה המלך נתמלא עליו חמה ונכנס לתוך חופתו של בנו והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה והיה מחתך ומקרע עד שקרעו כלו והשליך הבן מתוכו, אמר המל לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשותו לו טובה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאלו הרגתיו בחמתי בן אחי היה יורש אותי ומוטב שירשני בני, כך אמר אסף לא מוטב שהפיג הקב"ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו במה ויצת אש בציון, לכך אמר אסף אלהים וגו':