ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשס
וסביביו נשערה מאד. מדת ב"ו מוראו על הרחוקים יותר מקרובים, אבל הקב"ה אינו כן אלא מוראו על הקרובים יותר מעל הרחוקים שנאמר בקרובי אקדש וכתיב וסביביו נשערה מאד, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה, ואומר ה' אלהים צבאות מי כמוך חיסין יה ואמונתך סביבותיך. שנו רבותינו מעשה בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא, שעה ראשונה א"ל שלום, שניה א"ל שלום, שלישית א"ל עלתה, אמר לה בתי מי העלך אמרה ליה זכר של רחלים וזקן אחד מנהיגו, אמרו ליה נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא אמרתי אפשר דבר שנתעסק בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, א"ר אחא אעפ"כ מת בנו בצמא שנאמר ובסביביו נשערה מאד מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, רבי חנינא אמר מהכא אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו':
יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. א"ל אנטונינוס לרבי יכולין גוף ונשמה לפטור עצמן מן הדין, כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום ממני הריני כצפור פורח באויר, אמר לו משל למלך שהיה לו פרדס נאה והיו בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרים חגר וסומא, א"ל חגר לסומא בכורות טובות אני רואה בכרם הרכיבני עליך ונביאים ונאכלם, רכב חגר על גבי סומא והביאם ואכלום, לימים בא בעל הפרדס ואמר בכורות נאות היכן הם אמר לו חגר כלום יש לי רגלים, א"ל סומא כלום יש לי עינים, הרכיב חגר על גבי סומא ודן שניהם כאחד, אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. תני רבי חייא משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת של כהן ואחת של ישראל מסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כהן ומניח את בת ישראל:
אספו לי חסידי כורתי בריתי. שנו רבותינו דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר במדבר הזה יתמו בעולם הזה, ושם ימותו לעולם הבא ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, ומה אני מקיים אשר נשבעתי באפי, נשבעתי וחזרתי בי. רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים, אספו לי חסידי אלו חסידים שבכל דור ודוק, כורתי בריתי וגו' אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לכבשן האש, עלי זבח אלו רבי עקיב וחבריו שמסרו עצמן לזבח. רבי שמעון בן מנסיא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ופדויי ה' ישובון. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך גו', השתא אחרים באים בזכותם, הם עצמם לא כל שכן. ויגידו שמים צדקו (ברמז תקצ"ד):
שמעה עמי ואדברה וגו' אלהים אלהיך אנכי. אלהים אני לכל באי עולם אעפ"כ לא יחדתי שמי אלא על עמי שיראל, כיוצא בו כתיב אל פני האדון ה' (צבאות) ומה ת"ל אלהי ישראל, שעל ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ה' אלהינו הוא אומר (ק) ומה ת"ל ה' אחד אלא על העליונים ייחד שמו ביותר. ד"א שמעה עמי, א"ר ייוסי בר' סימון עד של אעמדתם על הר סיני וקבלתם את התורה ישראל הייתם נקראים כשם שעובדי אלילים נקראים, משקבלתם את התורה אתם נקראים עמי. אלהים אלהיך אנכי אע"פ שנקראתם אלהים שנאמר אני אמרתי אלהים אתם שלא עמדו ישראל על הר סיני אלא שלא יהא מלאך המות ועובדי אלילים שולט בהם אעפ"כ אלהים אלהיך אנכי אני דיינך אני פטרונך. רבי יהודה בר שלום הלוי אומר בשופטים הוא מדבר, אמר להם הקב"ה בשביל שקראתי אתכם אלהים שנאמר אלהים לא תקלל הוו יודעין שאני על גביכם שנאמר אלהים אלהיך אנכי, מדבר במשה דכתיב ראה נתתיך אלהים לפרעה לכך נאמר ויאמר אליו אני ה':
לא על זבחיך אוכיחך. א"ר נחמיה בשם רבי ברכיה אם אדם זוכה לעשות צדקה הקב"ה כותבה כנגדו שנאמר ועולותיך לנגדי תמיד. וזיז שדי עמדי. אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינא בספינתא וחזינא ההוא צפורא דיתיב במיא עד קרסוליה ורישיה מטי עד צית שמיא אמרין ליכא מיא ובעינן למיחת לצנוני נפשן, נפקא בת קלא ואמרה לן היאך בעית לצנוני נפשיכון דנחת חצינא לבר נגרא עד שבע שנין לא מטא לארעא לא משום דעמיקי מיא אלא משום דרדיפי מיא, כי אתינא לקמיה דרבי אמר לי ההוא זיז שדי הוא דכתיב וזיז שדי עמדי. א"ר יודן בר רבי סימון כשפושט כנפיו מכהה גלגל חמה, הה"ד המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ולמה קורא אותו זיז שדי, לפי שיש בו כמה מיני טעם מזה ומזה:
אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. אמר רבי שמעון בן יוחאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, נאמר בשור הגס ריח ניחוח ונאמר בעוף הדק ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ושמא תאמר לאכילה הוא צריך, תלמוד לומר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וגו' כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ואומר האוכל בשר אבירים אלא לא אמרתי אלא כדי שתעשה רצוני, ולא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם תזבחו. דבר אחר אמר רבי יודן עשר בהמות טהורות מסרתי לך שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך, אלו הן שברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ושבע שאינן ברשותך איל וצבי ויחמור וגו', שמא הטרחתי עליך לחזר בהרים ולהתיגע בגבעות להביא קרבן מאיל וצבי ויחמור שאינם ברשותך, לא אמרתי אלא מאלו שברשותך ושעל אבוסיך: