ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשו
לדוד ה' אורי וישעי. זה שאמר הכתוב והיה אור ישראל לאש, בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר במבוי או בפלטין שלו שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש, אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא ברא את האור והרשעים אינם רואין לאורו לעתיד לבא שנאמר אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך, וכה"א וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים הבדילו לצדיקים לעתיד. משל למלך שהיה לו מנה יפה אמר זו לבני, וכה"א אור זרוע לצדיק. אמר דוד אל ה' ויאר לנו, אמר הקב"ה חייך שאני מביא אותו אור לישראל וחשך לעובדי האלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, אבל ישראל ועליך יזרח ה', ואם אתה תמה על הדבר כבר הראה הקב"ה דוגמתו בעוה"ז שנאמר ויהי חשך אפלה וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, וכן אתה מוצא כשרדפו מצריים אחר ישראל מה כתיב שם ויהי הענן והחשך, אמר דוד אני אומר מזמור על אותו אור לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, כתיב נר לרגלי דבריך אם נאמר נר למה נאמר אור (ע) ואם נאמר אור למה נאמר נר, אלא אמר דוד כשאני מתחיל בתורה מעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס לתוכו שערים הרבה נפתחים לי. דבר אחר בשעה שבאו לעיו פלשתים בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים והאיר לו דבריו. דבר אחר לדוד ה' אורי וישעי. ר"א פתר קריא בים. אורי ויאר את הלילה. וישעי וראו את ישועת ה'. ממי אירא עזי וזמרת יה. בקרוב עלי מרעים ופרעה הקריב. לאכול את בשרי תמלאמו נפשי. צרי ואויבי לי אמר אויב ארדוף, מכאן ואילך אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא יירא לבי, תקום עלי מלחמן של מצרים בזאת אני בוטח שהבטחתנו בתורה ה' ילחם לכם. ר' שמעון בר נחמני פתר קריא בפלשתים, בקרוב עלי מרעים זה גלית שנאמר ויגש הפלשתי השכם והערב הלך וקרב אל דוד. לאכול את בשרי ויאמר אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך, ר' אבא בר כהנא אמר הארץ אחזתו, אמר ר' תנחום ואנא אמינא טעמא ואבא אליך אין כתיב כאן אלא לכה אלי. רבי ינאי בשם ר' אבא אמר רמ"ח קופליות נתן הקב"ה על רמ"ח אבריו, באותה שעה אמר דוד אל תתן ה' מאויי רשע אלל תתן תחמודתיה. זממו אל תפק אל תרפי ליה, ירומו סלה חזק כפתוי, ר' יודן אמר נתאוה לדוד שהיה יפה עינים אמר דוד אל תתן ה' מאויי רשע מכאן ואילך אמר דוד אם תחנה עלי מחנה פלשתים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמתן של פלשתים בזאת אני בוטח. כמו שהכתבת בתורה וזאת ליהודה ויאמר. ריב"ל פתר קריא בעמלקים. בקרוב עלי מרעים ועמלק פשטו אל הנגב. לאכול את בשרי ואת שתי נשי דוד שבו, כמד"א ודבק באשתו והיו לבשר אחד. צרי ואויבי לי וגו' ויכם דוד מהנשף ועד הערב. אמר ריב"ל שלשה לילות ויום אחד, ומי היה מאיר לו הקב"ה בזיקים וברקים, הוא שדוד אמר כי אתה נרי ה', מכאן ואילך אמר דוד וכו'. רבנן פתרי קריא בר"ה ויוה"כ, בקרוב עלי מרעים אלו שרי עובדי אלילים, לאכול את בשרי לפי ששרי עובדי אלילים מקטרגים את ישראל לפני הקב"ה ואומרים אלו עוע"א ואלו עוע"א אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו יורדים לגיהנם ואלו אינם יורדין, צרי ואויבי לי אתה מוצא מנין ימות החמה שס"ה ומנין השטן שס"ד שכל ימות הששנה יש לו רשות לקטרג וביוום הכפורים אין לו רשות לקטרג, אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה בזאת אני בוטח שהבטחתנו בתורתך בזאת יבא אהרן:
אחת שאלתי מאת ה', א"ר אבא בר כהנא מלכות שאל, אתה מוצא דוד שאל אחד ושלמה בנו שאל שנים שנאמר שוא ודבר כזב וגו' פן אשבע וכחשתי. ד"א אחת שאלתי, א"ל הקב"ה דוד בתחלה אתה אומר אחת שאלתי ואח"כ אתה שאל כמה שאלות שנאמר שבתי בבית ה' וגו', א"ל רבש"ע ממך למדתי לא יהא העבד שוה לרבו, בתחלה אמרת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ואח"כ פתחת להם מצות הרבה שנאמר ללכת בכל דרכיו הוי דיו לעבד שיהא כרבו: