ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תרצא
בנאות דשא ירביצני, שאל ר' אלעזר את ר' שמעון ואמר לו כשיצאו ישראל ממצרים כלי קוריים יצאו עמהם א"ל לא, ומהיכן היו לובשין כל ארבעים שנה, א"ל ממה שהלבישום מלאכי השרת שנאמר ואלבישך רקמה, ומהו רקמה רבי דוסתאי אומר פורפירא, אמר ליה ולא היו בלים, אמר ליה ולא קרית שמלתך לא בלתה מעליך, אמר ליה ולא היו הקטנים גדלים, אמר ליה צא ולמוד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתקו גדל עמו, א"ל ולא היו מתלכלכין, א"ל ענני כבוד מגהצין אותן, צא ולמד (מסלמנדרא) אמייטון הזה שאינו מתגהץ אלא באור, אמר ליה ולא היו עושין כנימות, אמר ליה במותן לא היו עושין בחייהן לא כ"ש, א"ל ולא היו מסריחין מריח הזיעה שאינן מחליפין את לבושיהן, א"ל הבאר היה מעלה להם מיני דשאים ומיני בשמים והיו מנענעין בהן שנאמר בנאות דשא ירביצנ, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו, בא שלמה ופירש: וריח שלמותיך כריח לבנון, ואומר: נרד וכרכום קנה וקנמון. כל אלו מהיכן? מעין גנים באר מים חיים, כיון שראו ישראל היאך הקב"ה מעדנן במדבר התחילו מקלסין אותו ואומרים: את הוא רעיא טבא לא חסרת טובתך לעולם: