ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תרפח
שמעון בן שטח היו (נט) ידיו חמומות, אתא חדא סיעה דליצנין אמרו נסהוד על בריה ונקטליניה ויהבו עצה על בריה למיקטליה אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג, כדנפק למיקטליה אמרין ליה מרי סהדי שקרין אנן בעא אבוי מחזר יתיה. א"ל אבא אם בקשת שתבא ישועה על ידך עשה אותי כאסקופה. מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבא, אמרין אנן ידעין דההוא גברא מסהיד עלן ומיד מקטליינן אלא נקדמיניה ונסהיד עליה, אזלון ואסהידו עליה ונגמר דינו, והוא שדוד אמר הצילה מחרב נפשי מחרבן של אלו, מיד כלב יחידתי מכלבו של אותו חסיד. הושיעני מפי אריה, א"ר יעקב בר אירי בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר והיה סבור בו שהיה הר ועלה עליו והיה הראם נננער ועמד והיה דוד רוכב עליו והיה מגיע עד השמים, באותה שעה אמר דוד רבש"ע הורידני מהראם הזה אם אתה מצילני מקרני הראם אני בונה לך היכל של ק' אמה (ס) כקרני ראם הזה, יש אומרים לארכו מדדו וי"א לעוגלו מדדו, מה עשה הקב"ה זמן לו אריה אחד כיון שראה הראם את האריה נתירא ממנו ורבץ לו מפני שהוא מלך עליו וירד דוד לארץ, וכיון שראה דוד את האריה נתירא ממנו שנאמר הושיעני מפי אריה כשם שמקרני ראשמים עניתני:
יראי ה' הללוהו, ר' יהושע בן לוי אמר אלו יראי שמים, ר' שמואל בר נחמני אמר אלו גרי הצדק, לעתיד לבא אנטונינוס בא בראש כולם, אם כן למה נאמר וגורו ממנו כל זרע ישראל, א"ר בנימין זה שבט בנימין שנולד באחרונה, רבנן אמרין יראי ה' הללוהו אלו הכהנים, כל זרע יעקב כבדוהו אלו הלוים, וגורו ממנו כל זרע ישראל [אלו ישראל]. כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין אחד עני ואחד עשיר למי הדיין הופך את פניו לא אל העשיר, ברם הכא ולא הסתיר פניו ממנו. ר' חגי גזר תעניתא ואתא מיטרא אמר לא מפני שאני כדאי אלא כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכשם שלא בזה ולא שקץ את תפלתו כך לא בזה את קרבנו. אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד שלח ואמר לכהן גדול שלא יקריב אותו היום חוץ ממנו, בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר הקרב לי את אלו, אמר לו המלך צוני שלא יקריב אחר חוץ ממנו, אמר לו אדוני כהן ארבע אני צד בכל יום אני מקריב ב' ומתפרנס בב' ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך את פרנסתי. עמד הכההן והקריבם, נראה לאגריפס בחלום קרבנו של עני קדמך שלח ואמר לכהן לא כן אמרתי לך שלא יקריב אחר חוץ ממני, א"ל כך וכך אמר לי ארבע אני צד בכל יום ב' אני מקריב ובב' אניי מתפרנס ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך פרנסתי לא היה לי להקריב, אמר לו יפה עשית. מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא נמשך, בא עני אחד וביידו אגודה אחת של טרכסמון והושיט לה ונטלה ואכלה, נראה לבעל השור בחלום אגודתו של עני קדמך. מעשה באשה אחת שהביאה קומץ אחד של סלת והיה כהן מבזה עליה ואומר ראו מה הן מביאות להקריב מה בזה לקבל ומה בזה להקריב, נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה הרי הוא כאלו נפשה הקריבה. והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש, מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה. מעשה באחד שהביא מנחתו מגליא ומאספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהיה קומץ ואוכל השאר, אמר כל הצער שצערתי בשביל זה שיאכל, היו מפייסין אותו לומר מה זה שלא נצטער אלא בין האולם והמזבח זכה שאאיאכל את מנחתך, אתה שנצטערת עליה עאכ"ו, הוי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני:
יאכלו ענוים וישבעו, א"ר חזקיה עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל, ר' אלעזר חשש לה לההיא שמועתא (סא) ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילא חדא בשתא:
יאכלו ענוים וישבעלו. זה מרדכי ואסתר. תנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן, שליש למרדכי ואסתר, ושליש לעמלי תורה, ושליש לבנין בית המקדש, ושלשתן בפסוק אחד, יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר, יהללו ה' דורשיו אלו עמלי תורה, יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים. א"ר יודן ממה שעשה להם הקב"ה בעולם הזה אתם יודעים מה מתוקן להם לעתיד לבא יחי לבבכם לעד וגו' אכלו וישתחוו גו'. זרע יעבדנו, אמר רבי יודן כל שבא לכלל זרע חי, יצאו נפלים שאינם חיים לעתיד. יבאו ויגידו צדקתו. רבי שמעון בן אלעזר אומר יבאו דורות האחרונים ויגידו צדקתו של הקב"ה שעשה לדורות הראשונים. לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, וכן הוא אומר כי לא יראני האדם וחי בחייהן אינם רואין הא בשעת מיתתן רואין: