ילקוט שמעוני/שמות/רמז תיד
ויעש בצלאל את הארון זה שאמר הכתוב פתח דבריך יאיר כשבקש הקב"ה לבנות את העולם נתעטף באורה וברא את עולמו שנאמר עוטה אור כשלמה ואחר כך נוטה שמים כיריעה. מן הקב"ה למדו הצדיקים שיהו מתחילין באורה כשאמר הקב"ה למשה ועשו לי מקדש אמר משה לבצלאל פתח תחלה במלאכת הארון. ויעש בצלאל את הארון תן לחכם ויחכם עוד זה בצלאל בשעה שאמר לו משה לבצלאל עשה משכן אמר בצלאל למה הוא המשכן אמר ליה להשרות שכינה בתוכו וללמד לישראל תורה אמר בצלאל והיכן התורה נתונה אמר ליה משאנו עושין משכן נעשה ארון והוא התחיל בארון שנאמר ויעש בצלאל את הארון. אמר רב יהודה שלש ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ תשעה פנימי של זהב שמונה חיצון של זהב עשרה ומשהו. והא תניא אחד עשר ומשהו, הא למאן דאמר יש בעביו טפח הא למאן דאמר אין בעביו טפח. מאי משהו זר. אמר רבי יוחנן שלשה זרין הן של מזבח של ארון של שלחן, של שלחן זכה דוד ונטלו, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של ארון מונח כל הרוצה ליקח יבוא ויקח. שמא תאמר פחות שבהן היה תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו. רבי יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשה לו זיר לא זכה נעשה זרה הימנו. מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם:
הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים המוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה בשבת. מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר קרא ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים, פשטיה דקרא במאי כתיב אמר אביי העמד המשכן על שפת (עשרים) [חמישים] כדי שיהא חמשים אמה לפניו ועשרים אמה לכל רוח ורוח. אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה. מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר קרא ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים אמרה תורה בחבל של חמשים אמה מדוד. האי מיבעי ליה ליטול חמשים ולסבב חמשים, אם כן לימא קרא חמשים (וחמשים מאי) [מאי חמשים] בחמשים שמע מינה תרתי:
פרשת פקודי:
אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידו ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה. דבר אחר איש אמונות זה משה על כל הדברים שנעשה גזבר עליהם היו מתברכים על ידו למה שהוא נאמן. ואץ להעשיר זה קרח שהיה לוי ובקש עוד ליטול כהונה גדולה. דבר אחר איש אמונות רב ברכות זה משה שנעשה גזבר לעצמו ואף על פי שהיה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים (ומחבב) [ומחשב] על ידיהם שנאמר ביד איתמר. שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא בפונדיא שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ומשה היה גזבר לעצמו וכו'. אמר רבי יוחנן לשני בוקרים הביאו כל המשכן והותירו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עשינו כל המלאכות של המשכן והותרנו שנאמר והמלאכה היתה דים מה נעשה בנותר, אמר ליה לך ועשה בהם משכן לדברות, הלך ועשה כן כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביותר עשיתי משכן העדות שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות. מהו משכן משכן שני פעמים אמר רבי שמעון שני פעמים נתמשכן על ידיהם. אמר רבי ישמעאל זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד שנאמר משכן העדות עדות היא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה מחבבה ביותר כעס עליה והניחה והיו שכנותיה אומרות לה אינו חוזר לך. לאחר ימים נתרצה לה המלך ונכנס לפלטין (שלו) [שלה] ואכל ושתה ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה המלך והיה ריח בשמים עליה מיד ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקב"ה חבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקרא אותם מלכים לסוף ארבעים יום עשו את העגל. באותה שעה אמרו הגוים אין הקב"ה מתרצה להם עוד. כשעמד משה ונתפלל עליהם אמר ליה הקב"ה סלחתי כדברך ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם והכל יודעים שסלחתי להם שנאמר ועשו לי מקדש: