ילקוט שמעוני/שמות/רמז תו
ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. אפשר לאדם שיהא ארבעים יום בלא אכילה ושתיה מלאכים ירדו אצל אברהם ואכלו משה עלה לעליונים ראה שאין שם אכילה ושתיה לא אכל ולא שתה (כתוב בסוף ואלה המשפטים). לחם לא אכל מלחמה של תורה אכל ומים לא שתה מימיה של תורה שתה שנאמר לכו לחמו בלחמי ואומר הוי כל צמא לכו למים. היה לומד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה. למה. אלא ללמד לישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה ומאין היה נזון כל אותן ארבעים יום מזיו השכינה. ארבעים יום וארבעים לילה והלא כתיב ונהורא עמה שרא גם חשך לא יחשיך ממך מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה אלא בשעה שהיה הקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום ובשעה שהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה. דבר אחר כשהיה רואה למלאכים מקלסין אותו בקדוש היה יודע שהוא יום ובשעה שהיה רואה אותן מקלסין בברוך היה יודע שהוא לילה. דבר אחר כשהיה רואה אותן ששוחקין מן להוריד לישראל היה יודע שהוא יום. וכשהיה יורד להם היה יודע שהוא לילה. דבר אחר כשהיה רואה גלגל חמה בא וכורע לפני המקום היה יודע שהוא לילה. וכשהיה רואה הלבנה וכוכבים ומזלות באים ומשתחוים היה יודע שהוא יום. כשהיה תפלה קודמת לקריאת שמע היה יודע שהוא לילה. מלאך שהוא ממונה על התפלה ממתין עד שיתפלל כנסיה האחרונה שבישראל והוא עושה כל התפלות עטרה והוא נותנו בראשו של הקב"ה שנאמר ברכות לראש צדיק לראש צדיקו של עולם:
ויהי ברדת משה מן ההר מהיכן נטל משה קרני ההוד רבותינו אומרים מן המערה שנאמר והיה בעבור כבודי ושמתיך וגו'. רבי ברכיה אומר מן הלוחות. ארכן של לוחות ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה מחזיק בשני טפחים והקב"ה בשני טפחים ושני טפחים ריוח באמצע משם נטל משה קרני ההוד: