ילקוט שמעוני/שמות/רמז ת


וימהר משה ויקד ארצה וישתחו מה ראה רבי חנינא בן גמליאל אומר ארך אפים ראה רבנן אמרי אמת ראה. תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה כשעלה משה למרום מצא להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבונו של עולם לצדיקים אמר לו אף לרשעים אמר לו רשעים יאבדו אמר ליה השתא חזית דמיבעי לך בשעה שחטאו ישראל במדבר אמר לו לא כך אמרת לצדיקים אמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי אף לרשעים. והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' וגו' היינו דכתיב עדותיך נאמנו מאד וגו' וסמיך ליה תפלה למשה שמע מינה ארך אפים ראה:

אמר רבי יוסי בר' חנינא נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות אמר רבי אלעזר ולך ה' חסד ואי לית את יהיב מן דידך היא דעתיה דרבי אלעזר ורב חסד מטה כלפי חסד. רב הונא בשם ר' אבהו אמר הקב"ה אין לפניו שכחה ובשביל ישראל נעשה שכחן מה טעם נושא עון נשא כתיב וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. כי לא תשתחוה לאל אחר (כתוב ברמז רפ"ח). וקרא לך ואכלת מזבחו תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי אלילים בטהרה הן כיצד כותי שעשה משתה לבנו וזימן את כל היהודים שבעיר אף על פי שאוכלין ושותין משלהן (והוא) [ושמש שלהן] עומד עליהן מעלה עליהן הכתוב כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת וגו' אימא עד דאכיל אם כן לימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה. אלהי מסכה לא תעשה לך אמר רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כאילו עובד אלילים שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור. את חג המצות תשמור (כתוב ברמז ש"ט.) וכל מקנך תזכר (כתוב ברמז רי"ט):