ילקוט שמעוני/שמות/רמז שסה
שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגו'. ובשעה שאמר את קרבני לחמי אמר משה אם מכניס אני כל החיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל העצים שבעולם יש בהן הבערה אחת ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה אמר ליה הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא זו האשה אשר תקריבו לה' כבשים ולא שנים בבת אחת אלא את הכבש אחד תעשה בבקר. ובשעה שאמר ונתנו איש כפר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן פדיון נפשו אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה לא כשאתה סבור אלא זה יתנו כזה יתנו. משל למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה במבואות מדבר עמה כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי אפוליון שאהיה מדבר עמה. כך בתחלה כי נער ישראל ואהבהו. במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה. בסיני ראו אותו פנים בפנים דבר ה' עמכם. כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלמה אמר אין כבודם של בני אדם שאהא מדבר עמהם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. זהו שאמר הכתוב רבים אומרים לנפשי אלו אומות העולם דכתיב הוי המון עמים רבים אומרים לנפשי אומה ששמעה [אנכי] ה' אלקיך לסוף ארבעים יום עשו את העגל יש לו ישועה אין לו ישועה באלקים סלה. אמרו ישראל ואתה ה' הסכמת עמהם ואמרת זובח לאלקים יחרם. מגן בעדי שהגנת עלי בזכות אבותי אברהם יצחק ויעקב. כבודי ששכנת שכינתך בתוכנו שנאמר ועשו לי מקדש וגו'. ומרים ראשי תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש על ידי משה ואמרת כי תשא את ראש: