ילקוט שמעוני/שמות/רמז שסג
תני רבי ישמעאל עד שלא חטא אדם הראשון ניתן אימתו על כל בהמה חיה ועוף. וכיון שחטא ניתן עליו. עד שלא חטא היה שומע את הקול אימירון וכיון שחטא היה שומע את הקול אגריון . עד שלא חטא היה שומע את הקול ועומד על רגליו הדא דכתיב וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך וגו'. אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ וסליק. וכיון שחטא היה שומע את הקול ומתחבא האדם ואשתו. אמר ר' איבו באותה שעה גרעה קומתו ונעשית של מאה אמה. עד שלא אירע אותו מעשה לדוד מה כתיב ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד. וכיון שאירע אותו מעשה לדוד מה כתיב ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אותו. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשדים הדא דכתיב עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שהיה רודה בשדים ובשדות, וכיון שחטא היה מביא ששים גבורים ומשמרין אותו, הדא הוא דכתיב הנה מטתו שלשלמה וגו'. עד שלא חטא שאול מה כתיב ביה ושאול לכד (את) המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע מהו ירשיע נצח. וכיון שחטא מה כתיב וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד:
ויבוא משה בתוך הענן כתיב ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכתיב ויבוא משה בתוך הענן. מלמד שתפסו הקב"ה למשה להביאו בענן. דבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן בתוך הענן ונאמר להלן ויבואו בני ישראל בתוך הים מה להלן שביל דכתיב והמים להם חומה אף כאן שביל:
ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לצפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא . מטון חד בית חקל אמר דין הוה דידי וזבנתיה מיבעיא לעי באורייתא. מטן חד בית זיתא אמר דין בית זיתא הוה דידי וזבנתיה מיבעיא לעי באורייתא. מטון חד בית כרם אמר דין בית כרם הוה דידי וזבנתיה מיבעיא לעי באורייתא. שריא רבי חייא בר אבא בכי. אמר ליה למה את בכי. אמר ליה אנא בכי דלא שבקית לסיבותך כלום. אמר ליה חייא ברי קל הוא בעיניך שמכרתי דבר שניתן לששה וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה. כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים דכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ אבל התורה נתנה לארבעים יום הדא הוא דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. כך דמך ר' יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו:
פרשת תרומה:
וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. לקח טוב בנוהג שבעולם שני פרגמטוטין שהיו במדינה זה לוקח מטכסא וזה לוקח אילוסירקא . עמדו זה עם זה אמר אחד לחברו מבקש אתה להחליף, אמר ליה הן, החליפו זה עם זה זה נותן מטכסין ולקח אילוסירקא נמצא ביד זה דבר אחד וביד זה דבר אחד. אבל תורה אינו כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר נזיקין עמדו שניהם זה עם זה אמר לחבירו השנה לי סדר זרעים ואני אשנה לך סדר נזיקין נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים יש מקח גדול מזה הוי כי לקח טוב וגו'. דבר אחר מי שלקח סחורה ויוצא לדרך מתירא מן הלסטים, אבל התורה אינו כן שמא יכולים הלסטים לטול תורתו מתוך לבו הוי כי לקח טוב. אמרו רבותינו מעשה בספינה שהיו בה פרגמטוטין והיה שם חבר אחד אמרו לו מה פרגמטיא שלך אמר להם מוצנעת היא. אמרו לו למה לא תראה לנו אותה. אמר להם כשאכנס למדינה אראה אותה לכם התחילו לחזור על הספינה ולא מצאו התחילו שוחקים עליו וכו' עמדו המוכסין עליהן ונטלו כל מה שהיה בידן לא היה להן לא לאכול ולא ללבוש. אותו חבר נכנס לבית המדרש התחיל לישב ודורש להן התחילו לכבד אותו ולפרנס אותו, אותן שהיו עמו בספינה התחילו באין אליו ומבקשים ממנו, אמרו לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות, מי גרם לו להנצל התורה שבלבו הוי כי לקח טוב. דבר אחר כי לקח טוב אדם שהוא לוה מבני אדם ולוקח סחורה ויוצא לדרך פעמים שהיא מפסדת, אבל התורה אינה כן אלא לומד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד הוא מתפרנס בהן הוי כי לקח טוב. אמר להם הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה קחו אותי עמה הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה. אמר ריש לקיש כך שנו רבותינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, החרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם את של ישראל אין תרומתן תרומה. וכלן מן הפסוק הזה. דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע ואינו מדבר. אשר ידבנו לבו יצא שוטה שאין לבו נודבו. מאת כל איש יצא קטן שאינו איש. והתורם את שאינו שלו שנאמר מאת כל איש משלהן. ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו שנאמר דבר אל בני ישראל יצא נכרי שאינו מישראל. דבר אחר דבר אל בני ישראל ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי תרומה כל דבר שנאמר בו לי בעולם הזה ובעולם הבא. דבר אחר ויקחו לי תרומה כל דבר שנאמר בה לי יש בה ברכה והתרומה הזו יש בה ברכה. אמר רבי יוחנן כל מלאכת המשכן הביאו ישראל לשני בקרים שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר שנתנה ברכה בתרומת המשכן. ויקחו לי תרומה רבי אומר עשר תרומות הן, תרומה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת הארץ ותרומת תודה תרומת שקלים ותרומת משכן ותרומת מדין ותרומת שלמים. תרומה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת שלמים ותרומת תודה ותרומת הארץ לכהנים וללוים ולמקדש וירושלים. תרומת מדין לאלעזר הכהן. תרומת שקלים לאדנים. תרומת המשכן שממנו היו עושין גופו של משכן ושמן המאור וקטרת הסמים ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול. רבי שמואל בר נחמני אמר שלש תרומות נאמרו בפרשה זו תרומת אדנים תרומת שקלים תרומת משכן. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת שקלים. וזאת התרומה אשר תקחו זו תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כולם שוה. תרומת אדנים לאדנים. העשיר לא ירבה אמר רבי אבין אף בפרשה זו שלש תרומות, מחצית השקל תרומה לה'. יתן תרומת ה'. לתת את תרומת ה':
ויקחו לי תרומה מי שנאמר בו לה' הארץ ומלואה, אשר לו הים והוא עשהו, ואומר הן לה' אלקיך השמים הוא צריך לבשר ודם, אלא שחומד לישראל לשרות שכינתו בהם כאב שמחמד לבניו לכך נאמר ויקחו לי. והרי דברים קל וחומר ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר הקב"ה דבר אל בני ישראל בלשון פיוס כמה דאת אמר דברו על לב ירושלים האומות שהן דוחקין לישראל ונוטלים ממונם על כרחן מה תהא עליהן שכל מי שנוטל ממון כאלו שופך דמים שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. אמר ליה ההוא מינאה לרבי אבין אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במאי טבל, אילימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים. אמר ליה בנורא דכתיב כי הנה ה' באש יבוא. ומי סלקא טבילה בנורא. אמר ליה עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים:
וזאת התרומה אשר תקחו וגו' זהב וכסף וגו' ותכלת וארגמן אמר רבי יהודה בר רבי סימון לא תהיו סבורים שאתם גומלין עלי. שלשה עשר דברים כנגד שלשה עשר דברים (שהפרשתי) [שעשיתי] לכם במצרים. ואלו הן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש [ואחבשך בשש ואכסך משי] ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך וגו' ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך, הרי שלשה עשר דברים שהפרשת לי כנגד שלשה עשר דברים (שהפרשתי) [שעשיתי] לכם במצרים. לעתיד לבוא אני גומל לכם כנגד שלש עשרה דברים הללו מה כתיב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וגו' וסכה תהיה לצל יומם וגו'. דבר אחר וזאת התרומה זהב כנגד מלכות בבל שכתוב בו אנת רישא דדהבא. וכסף זו מלכות מדי שכתוב בו ועשרת אלפים ככר כסף וגו'. ונחשת זו מלכות יון שהיתה פחותה מכולם. ועורות אילים מאדמים זו מלכות הרביעית שנאמר ויצא הראשון אדמוני. אמר הקב"ה אף על פי שאתם רואים ארבעה מלכיות הללו מתגאות ובאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השעבוד, מה כתיב אחריו שמן למאור זה מלך המשיח שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ואומר קומי אורי כי בא אורך וגו'. וזאת התרומה וגו' מלמד שהראה הקב"ה למשה שלש תרומות. אחד של משכן ואחד של מקדש ראשון ואחד של מקדש שני שנאמר זהב וכסף ונחשת. זהב כנגד משכן שעשה משה שהיה חביב על הקב"ה כזהב. וכסף זה מקדש ראשון שבנאו שלמה דכתיב בו אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. נחשת זה מקדש שני שחסר חמשה דברים ארון כפורת וכרובים אש ורוח הקדש. דבר אחר שלש תרומות בשלש פעמים בשנה תורמין את הלשכה. אמר רבי יהושע בן לוי שאם רצה אדם לשלש שקלים שלש פעמים בשנה שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל והלא לא נאמר אלא מחצית השקל אלא לא אמר אלא שלש תרומות הללו: