ילקוט שמעוני/שמות/רמז שנד
ואכלו אביוני עמך כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך וכתוב אחד אומר לך ולעבדך ולאמתך כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשהפירות מרובים הכל אוכלין ואכלו אביוני עמך. וכשהפירות מועטים לך ולעבדך ולאמתך. רבי יהודה בן בתירא אומר כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך וכתוב אחד אומר לך ולעבדך ולאמתך. עד שלא תגיע שעת הבעור מבערין אותה עניים ועשירים. משיגיע שעת הבעור מבערין אותה עניים ולא עשירים. ויתרם תאכל חית השדה למה נאמר לפי שהוא אומר עשר תעשר וגו' שומע אני אף פירות שביעית במשמע. כשהוא אומר לך ולבהמתך הקיש אדם לבהמה, מה הבהמה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שלא מעושר אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעושר. אתה אומר לכך בא או לא בא אלא להקיש בהמה לאדם מה אדם אינו אוכל אלא מן המעושר אף בהמה לא תאכל אלא מן המעושר. תלמוד לומר ויתרם תאכל חית השדה אחר שלמדת שחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שלא מעושר. להקיש בהמה לאדם אין אתה יכול שכבר נאמר ויתרם תאכל חית השדה אלא להקיש אדם לבהמה מה הבהמה אוכלת מן הראוי לה שלא מעושר בשביעית אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שאינו מעושר הא מה תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך לענין שאמרנו:
והשביעית תשמטנה ונטשתה [תשמטנה] מלקשקש בקטן. (קשקוש בזיתים כמו עידור בגפנים). ונטשתה מלסקל. תרי קשקושי הוו. סתומי פילי שרי. אברויי אילני אסור. אמר ליה ההוא מינאה לרבי אבהו אלקיכם גחכן הוא דקאמר ליחזקאל שכב על צדך השמאלי וכתיב ושכבת על צדך הימני. אדהכי והכי אתא ההוא תלמידא אמר ליה מאי טעמא דשביעית אמר ליה השתא אמינא לכו מלתא דשויא לתרוייכו אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו. מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כלה ואם רחמן הוא הורג את חציה ואם רחמן מלא רחמים הוא מיסר את הגדולים ביסורין אף הקב"ה מיסר את הצדיקים כדי למרק עונותיהם של ישראל:
ששת ימים תעשה מעשיך נאמר כאן שבת בראשית לענין שביעית שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה. למען ינוח שורך וחמורך הוסיף לו הכתוב נייחא אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל. אתה אומר לכך בא או לא בא אלא יחבשנו בתוך ביתו אמרת אין זה נייח אלא צער תלמוד לומר למען ינוח שורך הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל:
תנו רבנן מקיימין עבדים שאינן מולין דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אין מקיימין. אמר ליה ר' ישמעאל הרי הוא אומר וינפש בן אמתך והגר. אמר ליה ר' עקיבא בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר. דכולי עלמא מיהא וינפש בן אמתך בעבד ערל כתיב מאי משמע דתניא וינפש בן אמתך וגו' זה עבד ערל. או אינו אלא בן ברית כשהוא אומר עבדך ואמתך הרי בן ברית אמור הא מה תלמוד לומר וינפש בן אמתך (וינפש בן אמתך) זה עבד ערל. והגר זה גר תושב. או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור הא תלמוד לומר והגר זה גר תושב. הרי הוא בשבת כישראל ביום טוב. הלוקח עבדים ערלים מן הגוים הרי הן בשבת כישראל בחולו של מועד דברי רבי יוסי הגלילי. ורבי עקיבא מחליף אימתי עושין יין נסך בשעה שמזכירין עבודת אלילים על פיהן, מאימתי מזכירין עבודת אלילים על פיהן בשעה שנודרין בהן: