ילקוט שמעוני/שמות/רמז שלט


כויה תחת כויה תניא רבי אומר כויה נאמר תחלה. בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחלה. במאי קא מיפלגי רבי סבר כויה דאית בה חבורה משמע כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דלית בה חבורה הוא. בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחלה כויה דלית בה חבורה משמע כתב [רחמנא חבורה] לגלויי עלה דכויה דאית בה חבורה אין אי לא לא ואמסקנא קיימי. אי נמי דכולי עלמא כויה בין אית בה חבורה בין לית בה חבורה משמע והכא בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמיפלגי דרבי סבר כלל ופרט המרוחקים זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט וכו'. וכי תימא חבורה חבורה לרבי למה לי לדמים יתרים. ובן עזאי סבר כלל ופרט המרוחקים זה מזה דנין אותו בכלל ופרט. פצע תחת פצע (כתוב ברמז של"ג). כויה תחת כויה אם תאמר שפצעו והוציא דמו והלא כבר נאמר פצע תחת פצע, ואם תאמר שעשה בו חבורה והלא כבר נאמר חבורה תחת חבורה ומה תלמוד לומר כויה תחת כויה. אלא כוואו על כף רגלו ולא רשם בו טענו אבנים וצערו הטיל עליו שלג וצנן על ראשו וצערו הרי זה נותן לו דמי צערו אבל אם היה מרוכך ומעודן ומפונק כל שכן צערו מכופל זהו צער האמור בתורה כויה תחת כויה:

וכי יכה איש את עין עבדו וגו' למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר והתנחלתם אותם וגו' שומע אני אפילו הפיל את שנו וסימא את עינו תלמוד לומר וכי יכה איש את עין עבדו וגו'. ואם שן עבדו וגו' והרי הכתוב מוציא עבד כנעני מכלל להקל עליו שהוא יוצא בראשי אברים לכך נאמר פרשה זו וכי יכה איש את עין עבדו. אין לי אלא איש אשה מנין היה רבי ישמעאל אומר וכו' ר' יאשיה אומר וכו'. ר' יונתן אומר אינו צריך וכו'. ר' אליעזר אומר בכנעני הכתוב מדבר או אינו אלא בעברי תלמוד לומר מהם תקנו עבד ואמה. את עין עבדו שומע אני אפילו העלה חוורוד תלמוד לומר ושחתה לא אמרתי אלא מכה שיש בה כדי השחתה מכאן אמרו טפח על עינו וסמהו על אזנו וחרשו הרי זה יוצא בן חורין. כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע הרי זה אינו יוצא בן חורין דברי רבי חנינא בן גמליאל שנאמר וכי יכה איש עד שיעשה מעשה. הפיל שני שניו כאחד וסימא שתי עיניו כאחת הרי זה יוצא בן חורין ואינו נוטל כלום תלמוד לומר עין תחת עין שן תחת שן, זו אחר זו יוצא על הראשונה ונוטל נזקי שניה תלמוד לומר תחת עינו תחת שנו:

תנא יוצא בשן ועין ובראשי אברים שאין חוזרין. בשלמא שן ועין כתיב, אלא ראשי אברים מנלן, כי שן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין. ואימא ניהוי שן ועין כשני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין צריכי דאי כתב רחמנא שן הוה אמינא אפילו שן דחלב כתב רחמנא עין. ואי כתב רחמנא עין הוה אמינא מה עין שנבראת עמו אף כל שנברא עמו אבל שן לא צריכא. ואימא כי יכה כלל שן ועין פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שן ועין אין מידי אחרינא לא. לחפשי ישלחנו חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ואינן חוזרין וכו'. ואימא מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ובטל ממלאכתו ואינו חוזר אף כל וכו' אלמה תניא תלש בזקנו ודלדל בו עצם עבד יוצא בו לחירות לחפשי ישלחנו רבויא הוא. אי רבויא הוא אפילו הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור אלמה תניא הכהו על ידו וצמתה וסופו לחזור אין עבד יוצא בה לחירות אם כן שן ועין מאי אהני ליה. תנו רבנן בכולן עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט שחרור דברי רבי שמעון. רבי מאיר אומר אינו צריך, רבי אליעזר אומר צריך, רבי טרפון אומר אינו צריך, המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זכתה לו. ודברי רבי עקיבא בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא. מאי טעמא דרבי שמעון יליף שלוח שלוח מאשה מה אשה בשטר אף עבד נמי בשטר. ורבי מאיר אי כתב ישלחנו חפשי לבסוף כדקאמרת השתא דכתיב לחפשי ישלחנו הוה ליה חפשי מעיקרא. תנו רבנן הרי שהיה רבו רופא ואמר ליה כחול לי עיני וסימאה חתור לי שני והפילו שיחק באדון ויוצא לחירות. ר' שמעון בן גמליאל אומר ושחתה עד שיכוין לשחתה. ורבנן האי ושחתה מאי עבדי ליה מיבעיא ליה לכדתניא רבי אלעזר אומר הושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה פטור דאמר קרא ושחתה עד שיכוין לשחתה וכו'. ואידך ושחת ושחתה לא דריש. אמר רב ששת הרי שהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בה לחירות. מאי טעמא מחוסר אבר הוא ותנא תונא תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות. יכול אפילו יבש גפה נקטעה רגלה נחטטה עינה תלמוד לומר מן העוף ולא כל העוף. תנו רבנן עשרים וארבעה אברים באדם כולם אין מטמאין משום מחיה ואלו הן ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי דדים שבאשה ר' יהודה אומר אף באיש. ותני עלה וכולן עבד יוצא בהן לחירות. בן עזאי אומר אף הלשון. רבי אומר אף הסירוס. סירוס דמאי אילימא סירוס דגיד היינו גויה אלא דביצים:

סימא את עין עבדו והפיל את שנו יוצא לחירות ומשלם לו דמי שנו. מתקיף לה ר' זירא אימא סימא את עינו ניפוק בעינו סימא את עינו והפיל את שנו ניפוק בעינו ובשנו. אמר ליה אביי אמר קרא תחת עינו ולא תחת שנו ועינו תחת שנו ולא תחת עינו ושנו מה טעם העבד יוצא בשן ועין משום דכתיב וירא חם אבי כנען ויגד וגו':

לחפשי ישלחנו שומע אני יכתוב לו גט שחרור תלמוד לומר תחת עינו ר' אליעזר אומר נאמר כאן שלוח וכו'. אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר לחפשי ישלחנו תחת עינו מכל מקום. רבי ישמעאל אומר הואיל ואמרה תורה במשלח ואמרה במשתלח אם למדת על משלח שאינו משלח אלא מי שהוא גדול יכול אף המשתלח לא יהא משתלח אלא מי שהוא גדול, תלמוד לומר לחפשי ישלחנו תחת עינו מכל מקום. רבי ישמעאל אומר עבד כנעני אין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון רבו שנאמר והתנחלתם אותם. לפי דרכנו למדנו שעבד כנעני בשדה אחוזה לעולם אבל אם היו רודהו והפיל את שנו וסימא את עינו או אחד מכל ראשי האברים הגלוים הרי זה קונה עצמו ביסורין. והרי דברים קל וחומר ומה אם מידי בשר ודם אדם קונה עצמו ביסורין קל וחומר מידי שמים וכן הוא אומר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני:

ואומר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין ומה שן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור במלח ממתקת כל הקרבן אף ברית האמור ביסורין ממרקין כל גופו של אדם:

כי יגח שור תנו רבנן כי יגח שור איש אין נגיחה אלא בקרן וכן הוא אומר ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם ואומר בכור שורו הדר לו וקרני ראם וגו'. מאי ואומר וכי תימא דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן תא שמע בכור שורו הדר לו. והאי מילף הוא גלוי מלתא בעלמא הוא דנגיחה בקרן הוא אלא מהו דתימא כי פליג רחמנא בין תמה למועדת הני מילי בתלושה אבל במחוברת אימא כולה מועדת היא תא שמע בכור שורו הדר לו. תולדה דקרן מאי היא נגיפה נשיכה רביצה בעיטה. מאי שנא נגיחה דקרא ליה אב דכתיב וכי יגח נגיפה נמי כתיב כי יגוף. ההיא נגיפה נגיחה היא דתניא כי יגוף פתח הכתוב בנגיפה וסיים בנגיחה לומר לך זו היא נגיחה זו היא נגיפה. מה שנא גבי אדם דכתיב כי יגח ומאי שנא גבי בהמה דכתיב כי יגוף, אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף, ומלתא אגב אורחא קא משמע לן דמועד לאדם מועד לבהמה מועד לבהמה לא הוי מועד לאדם:

תנו רבנן שור שור שבעה להביא שור האשה שור היתומין שור האפוטרופין שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין חייבין מיתה. ר' יהודה אומר שור המדבר שור הקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין פטור לפי שאין להן בעלים, יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו נגח ולבסוף הפקיר פטור שנאמר והועד בבעליו והמית עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחת. תנו רבנן ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שנבלה היא ונבלה אסורה באכילה מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו. מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה. אין לי אלא באכילה בהנאה מנין תלמוד לומר ובעל השור נקי. מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחברו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהן הנאה של כלום. ואימא היכא דשחטיה לאחר שנגמר דינו שרי באכילה והאי לא יאכל היכא דסקליה מסקל דאסור בהנאה. כדרבי אבהו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה. אמרי הני מילי היכא דנפיק איסור אכילה ואיסור הנאה מחד קרא אבל הכא דאיסור אכילה מסקול יסקל נפקא ליה אי סלקא דעתך האי לא יאכל לאיסור הנאה הוא נכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל, את בשרו למה לי, אף על גב דעבד כעין בשר דשחטיה אסור. אמר רב המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת. בפרש עגלי עבודת אלילים אינה מקודשת. אי תימא קרא אי תימא סברא עגלי עבודת אלילים נייח ליה בניפחיה. גבי שור הנסקל לא ניחא ליה בניפחיה. אי תימא קרא הכא כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם התם כתיב לא יאכל את בשרו בשרו אסור פרשו מותר. לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. ואצטריך בעל השור נקי סלקא דעתך אמינא לא יאכל את בשרו כתיב בשרו אין אבל עורו לא, ולהנך תנאי דמפקי ליה לבעל השור לדרשה אחרינא לחצי כופר ולדמי ולדות, הנאת עורו מנא להו. נפקא להו מאת בשרו את הטפל לבשרו. ואידך את לא דריש כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין וכו':

תנו רבנן ובעל השור נקי רבי אליעזר אומר נקי מחצי כופר. אמר ליה רבי עקיבא והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם לך. אמר ליה עקיבא כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים, על פי בעלים מודה בקנס הוא ופטור קסבר כופרא כפרה. תניא אידך אמר ליה רבי אליעזר עקיבא כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא במתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנפלים והרג את בן קיימא. תניא אידך ובעל השור נקי רבי יוסי הגלילי אומר נקי מדמי ולדות. אמר ליה רבי עקיבא הרי הוא אומר וכי ינצו אנשים אנשים ולא שוורים, שפיר קאמר רבי עקיבא. אמר רב אדא בא אהבה אצטריך סלקא דעתך אמינא אנשים כי נתכוונו זה לזה אף על גב דיש אסון באשה יענשו הא נתכוונו לאשה גופה לא יענשו ולא שוורים דאפילו נתכוונו לאשה נמי יענשו כתב רחמנא ובעל השור נקי דפטירי. תניא אידך ובעל השור נקי רבי עקיבא אומר נקי מדמי עבד. ונימא ר' עקיבא לנפשיה והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם לך. אמר רבא אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ומחמיר אני בעבד יותר מבן חורין שבן חורין יפה סלע נותן סלע ועבד יפה סלע נותן שלשים משתלם נמי מן העליה כתב רחמנא ובעל השור נקי דפטור:

וכי יגח שור את איש אף השור היה בכלל שנאמר (והמית איש או אשה) [מכה איש ומת] והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה לכך נאמר פרשה זו. וכי יגח שור אין לי אלא שור מנין לעשות כל בהמה כשור הרי אני דן נאמר כאן שור ונאמר להלן שור מה שור האמור בסיני עשה דין כל בהמה כשור אף שור שנאמר כאן דין הוא שנעשה את הבהמה כשור. ומנין לעשות כל המיתות כנגיחה הרי אני דן הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד שעשה בו כל המיתות כנגיחה. אף התם נעשה בו כל המיתות כנגיחה לא אם אמרת במועד שהוא משלם את הכופר תאמר בתם שאינו משלם את הכופר תלמוד לומר איש או אשה. שאין תלמוד לומר אלא להקיש ולדון גזרה שוה מה להלן עשה בו כל המיתות כנגיחה אף כאן דין הוא שנעשה בהן כל המיתות כנגיחה, ומנין לעשות קטנים כגדולים הרי אני דן הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד שעשה בו קטנים כגדולים אף תם נעשה בו קטנים כגדולים. לא אם אמרת במועד שכן משלם את הכופר וכו' תלמוד לומר או בן יגח שאין תלמוד לומר. אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה נאמר כאן יגח ונאמר להלן יגח מה להלן עשה קטנים וכו'. רבי שמעון בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין מה אם במקום שלא עשה בו קטנים כגדולים בהורגין עשה קטנים כגדולים בנהרגין. וכאן שעשה קטנים כגדולים בהורגין אינו דין שנעשה קטנים כגדולים בנהרגין. לא אם אמרת להלן שעשה את שאינו מתכוין כמתכוין בנזיקין לפיכך עשה קטנים כגדולים בנהרגין תאמר כאן שלא עשה את [שאינו מתכוין כמתכוין] בנזיקין לפיכך לא עשה בו קטנים כגדולים בנהרגין תלמוד לומר יגח לגזרה שוה וכו'. לא יאכל את בשרו אין לי אלא איסור אכילה מנין שהוא אסור בהנאה. אמרת קל וחומר ומה אם עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים הרי היא אסורה בהנאה. שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנאה. או חלוף הדברים אם שור הנסקל שהוא שופך דמים הרי הוא מותר בהנאה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים אינו דין שתהא מותרת בהנאה תלמוד לומר וערפו שם את העגלה דנתי וחלפתי ובטל החלוף זכיתי לדון כבתחלה וכו', ר' יצחק אומר אינו צריך ומה אם עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ולא מסלקת את השכינה הרי היא אסורה בהנאה שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה דין הוא שיהא אסור בהנאה. רבי אומר ומה אם פרים הנשרפין שאין באין אלא לכפרה לעולם אסורין בהנאה שור הנסקל שאינו בא לכפר לעולם דין הוא שיהא אסור בהנאה. אין לי אלא בשרו עורו מנין היה רבי ישמעאל אומר אמרת קל וחומר ומה אם חטאת שבשרה מותר בשחיטתה עורה אסור במיתתה, שור הנסקל שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו אסור בשחיטתו. נבלה תוכיח שעורה מותר במיתתה היא תוכיח על שור הנסקל שאף על פי שבשרו אסור בשחיטה דין הוא שיהא עורו מותר במיתתו. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל לא אם אמרת בנבלה שהיא מותרת בהנאה לפיכך עורה מותרת במיתה. תאמר בשור הנסקל שהוא אסור בהנאה לפיכך יהא עורו אסור (בהנאה) [במיתתו]. לא יאכל את בשרו למה נאמר להביא דמו וחלבו ועורו. ובעל השור נקי ר' יהודה בן בתירה אומר נקי בידי שמים, שהיה בדין הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד אף על פי שיצאו בעליו מידי בית דין של בשר ודם לא יצאו בעלים ידי בית דין של שמים אף התם כן תלמוד לומר ובעל השור נקי נקי מידי שמים. ר' שמעון בן עזאי אומר נקי מחצי נזק. שהיה בדין הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין ושור שהמית את האדם בתשלומין מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק אף כאן משלם צי נזק תלמוד לומר ובעל השור נקי. רבן גמליאל אומר נקי מדמי עבד רבי עקיבא אומר נקי מדמי ולדות וכו':

ואם שור נגח הוא מתמול שלשום איזהו מועד כל שהעידו בו שלושה ימים. ותם שחזר בו שלושה ימים דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלושה ימים. ותם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח. מאי טעמא דרבי יהודה אמר אביי תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא. ולא ישמרנו בעליו אתא לנגיחה רביעית. רבא אמר תמול ומתמול חד הוא והכי קאמר אם מתמול שלשום הוא ולא ישמרנו האידנא חייב. ורבי מאיר מאי טעמא דתניא אמר רבי מאיר קל וחומר אם ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן. אמר ליה רבא (ראיה) [זבה] תוכיח ריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה. אמר לו הרי הוא אומר וזאת תהיה טמאתו בזובו גזרת הכתוב היא ולא ילפינן מינה. אמר רב נחמן אמר ר' אדא בר אהבה הלכה כרבי יהודה שהרי רבי יוסי מודה לו ורבי יוסי נמוקו עמו. דתניא איזהו מועד כל שהעידו בו שלושה ימים. תם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח כרבי יוסי. רבי שמעון אומר מועד שהעידו בו שלושה פעמים ולא אמרו שלושה ימים אלא לענין חזרה בלבד. ואם שור נגח הוא בא הכתוב לחלוק בין שור תם למועד. חמשה דברים בין שור תם למועד. מועד צריך עדים ותם אינו צריך עדים. מועד משלם את הכופר ותם פטור מן הכופר. מועד משלם שלשים שקלים ותם אינו משלם שלשים שקלים. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. מועד משלם מן העליה ותם משלם מגנפו. [מתמול שלשום] והועד בבעליו מגיד שאינו חייב עד שהתרו בו שלשה ימים: