ילקוט שמעוני/שמות/רמז רפא
אחד שור ואחד כל בהמה להפרשת הר סיני שנאמר אם בהמה אם איש לא יחיה וחיה בכלל בהמה אם לרבות את העופות. וכן לנפילת הבור ולתשלומי כפל ולהשבת אבדה ולפריקה ולחסימה ולכלאים וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה. לנפילת הבור כסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים. לתשלומי כפל על כל דבר פשע כל דבר פשיעה. להשבת אבדה לכל אבדת אחיך. לפריקה יליף חמור חמור משבת. לחסימה יליף שור שור משבת. לכלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת. וגבי שבת מנלן דתניא רבי יוסי אומר משום רבי [ישמעאל] וכל בהמתך רבויא הוא. וכל היכא דכתב כל רבויא הוא והא גבי מעשר כתיב כל וקא דרשינן ליה כלל ופרט דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל וכו' אמר בכל כללא כל רבויא. ואי תימא כל נמי כללא הוא מיהו האי כל דהכא רבויא הוא מדהוה ליה למיכתב ובהמתך כדכתב בדברות הראשונות וכתב כל בהמתך שמע מינה רבויא הוא. והשתא דאמרת כל רבויא הוא בהמתך דדברות ראשונות ושורך וחמורך דדברות אחרונות למה לי. אמרת שור לאגמורי שור שור לחסימה. חמור לאגמורי חמור חמור לפריקה. בהמתך לאגמורי בהמתך בהמתך לכלאים. אי הכי אפילו אדם נמי ליתסר אלמה תנן אדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך אמר קרא למען ינוח עבדך ואמתך כמוך להנחה הקשתים ולא לדבר אחר. אם בהמה אם איש אין לי אלא בהמה חיה מנין תלמוד לומר אם בהמה אם איש, איש אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר אם איש לא יחיה, רבי עקיבא אומר נאמר כאן לא יחיה ונאמר להלן מכשפה לא תחיה מה כאן בסקילה אף להלן בסקילה. במשוך היובל כשימשיך היובל את קולו הכל רשאין לעלות בהר. רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו. מכאן אמרו כל זמן שהשכינה שורה בהר כל הנוגע בהר מות יומת נסתלקה שכינה הכל רשאין לעלות בהר. וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד בתוך ביתו אלא מן ההר אל העם. אין לי אלא דברות הר סיני דברות אהל מועד מנין תלמוד לומר ויצא ודבר אל בני ישראל. ומנין לכל העליות שהיה עולה בבקר היה עולה שנאמר והיה נכון לבקר וגו'. ויפסול שני לוחות אבנים וגו' שאין תלמוד לומר כאשר צוה ה' אותו אלא זה בנין אב כל זמן שהיה עולה בבקר היה: