ילקוט שמעוני/שמות/רמז רס
ויהי בערב ותעל השלו כתיב שלו וקרינן סלו צדקים אוכלין אותו בשלוה ורשעים אוכלין אותו ודומה עליהם כסילוים. ארבעה מיני שלו הן שבלי וקיבלי ופסיוני ושלו. מעליא דכולהו שבלי. גריעא דכולהו שלו, כי ציפרתא הוו ושחיט לה ומותבין לה בתנורא ותפח והוי מלא תנורא, ומותבין אתליסר ריפתי ותחתונה אינה נאכלת אלא על ידי תערובות. רב יהודה משתכח ליה בדני. רב חסדא משתכח ליה בי ציבי. רבא אייתי ליה ציידא כל יומא מאגמא. יומא חד לא אייתי ליה. אמר מאי האי סליק לאגרא שמעיה לינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי אמר שמע מינה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא. כתיב ותעל שכבת הטל וכתיב וברדת הטל טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בקופסא. דק מחספס אמר ריש לקיש דבר שנמוח על פסת היד ור' יוחנן אמר דבר שנבלע ברמ"ח אברים. מחספ"ס בגימטריא הכי הוי. מחוספס טובא הוו אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב. תנו רבנן לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא. כשנאמר דבר לפני ר' ישמעאל אמר להו צאו ואמרו לר' עקיבא טעית וכי מלאכים אוכלים והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי אלא אל תקרי אבירים אלא אברים דבר שנבלע ברמ"ח אברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך דברים שתגרי אומות מוכרין להן לישראל [רבי אומר אף אותן דברים] מן מפיגן. אלא מה אני מקים ויתד תהיה לך על אזנך לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת והם לא רצו עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות היינו דכתיב ויחנו על הירדן וגו'. ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי. תני כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדיהן אלא לאחוריהן. שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה לא ירד מן לישראל פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. חזר וקבע לו בכל יום והיה מקביל פניו בכל יום. אף ישראל מי שהיו לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא למחר לא ירד מן ונמצאו כלם מתים ברעב ונמצאו כלם מכוונים את לבם לאביהם שבשמים. דבר אחר כדי שיאכלו אותו חם. דבר אחר מפני משאוי הדרך. וכבר היה רבי טרפון והזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה ר' אלעזר המודעי יושב לפניהם נענה ר' אלעזר המודעי ואמר מן שהיה יורד לישראל היה גבוה ששים אמה. אמר ליה ר' טרפון מודעי עד מתי אתה מגבב דברים ומביא אמר ליה ר' מקרא אני דורש חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה. במדת פורענות הוא אומר וארבת השמים נפתחו. במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. כמה ארובות בדלת ארבע. ארבע על ארבע הרי כאן שמונה. נמצא מן שירד לישראל גבוה ששים אמה. מי דמי התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכולי עלמא הכא לישראל לחודייהו אם כן נפיש ליה טפי. אלא רבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמיר. איסי בן יהודה אומר מן שירד להן לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. אמר אביי שמע מינה כסי דדוד לעלמא דאתי מחזיק מאתן ועשרין וחד לוגי שנאמר כוסי רויה רוי"ה בגימטריא הכי הוי:
ותעל שכבת הטל הרי למדך הכתוב כיצד המן יורד לישראל. והנה על פני המדבר ולא על המדבר כולו אלא מקצתו. דק מלמד שהוא דק. מחספס מגיד שהיה יורד כגליד על הארץ דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר ותעל שכבת הטל עלה פלול תפלתן של אבות שהיו שוכבין כטל על הארץ. והנה על פני המדבר לא על המדבר כלו אלא מקצתו. דק מלמד שהיה יורד מן הרקיע שנאמר הנוטה כדוק שמים, ולפי שהיה יורד מן הרקיע יכול יהא יורד צונן תלמוד לומר חם ומנין שאין יורד אלא על הכלים תלמוד לומר ככפור. רבי טרפון אומר אינו יורד אלא על האופסים. כביכול פשט הקב"ה את ידו ונטל תפלתם של אבותינו שהן שוכבין בעפר על הארץ והוריד מן לישראל כענין שנאמר מצאתי כפר. ויראו בני ישראל ויאמרו וגו' מה הוא כאדם שאומר לחבירו מהו כך אמרו זה לזה מהו. דורשי רשומות אמרו ישראל קראו שמו מן ויאמר משה אליהם רבי יהושע אומר משה אמר לזקנים וזקנים לכל ישראל. ר' אלעזר המודעי אומר משה אמר לזקנים ולכל ישראל. הוא הלחם מכאן היה ר' יוסי ור' שמעון אומרים כסוסים נתפטמו ישראל באותה שעה. נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן לחם אבירים אכל איש אל תקרי אבירים אלא אברים לחם שנמוח באברים אמר להם המן שאתם אוכלין נמוח באבריכם צדה שלח להם לשובע זה יהושע בן נון שירד לו מן כנגד כל ישראל ויש אומרים על אבריו היה יורד ומן אבריו היה נוטל ואוכל לכך נאמר לחם אבירים אכל איש:
זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו אמרו עכשיו יצא נחשון בן עמינדב וביתו ומלקט הרבה יצא עני שבישראל ומלקט קמעא וכשהן באין לידי מדה ונמצאו כלם שוים שנאמר וימודו בעומר וגו' אמרו זה שאוכל כשעור הזה הרי זה בריא ומבורך. פחות מכאן מקולקל במעים יותר מכאן הרי זה רעבתן. ויעשו כן בני ישראל עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה:
ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בקר ולא שמעו אל משה אלו מחוסרי אמנה שבישראל. ויותירו אנשים, אמרו אנשים טובים לא הותירו. ושאינם אנשים טובים הותירו. וירם תולעים ויבאש הרי מקרא מסורס וכי מאחר שמרחיש הוא מבאיש אלא הבאיש ואחר כך מרחיש כענין שנאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. ויקצוף עליהם משה כעס עליהן ואמר להם מפני מה עשיתם כן: