ילקוט שמעוני/שמות/רמז רכז
דבר אחר כי קרוב הוא קרובה היא פורענות של פרעה הרשע שיפרע הקב"ה ממנו. דבר אחר כי קרוב הוא קרוב החסד שעשו כנעניים עם אבינו יעקב הדא הוא דכתיב וירא יושב הארץ הכנעני את האבל. ר' אלעזר אומר שהתירו אזוריהן. ר' שמעון בן לקיש אמר על ידי שהתירו קשרי כתפותיהם. ורבנן אמרין על ידי שזקפו קומתן. ר' יודן אומר על ידי שהראו באצבע והלא דברים קל וחומר ומה אם הכנענים שלא עשו חסד לא בידיהן ולא ברגליהן אלא על ידי שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות. ישראל שהן עושין חסד עם גדוליהן ועם קטניהן לא כל שכן. דבר אחר כי קרוב הוא קרובה מלחמה ראשונה. רבי אליעזר אומר כל אותן השנים שהיו ישראל יושבין [במצרים היו יושבין] בטח ושאנן ושלו. עד שבא גאון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם ממצרים, בני אפרים בגאות לבם שהם מזרע המלוכה ושהן גבורי כח במלחמה עמדו ולקחו נשיהן בניהן ובנותיהן ויצאו ממצרים ועמדו המצריים והרגו כל גבוריהם שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב וגו'. כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה זו מלחמת בני אפרים שנאמר ובני אפרים שותלח וגו' וזבד בנו וגו' והרגום אנשי גת (מאתים אלף) על לא שמרו ברית אלקים על שעברו על הקץ ועל שעברו על השבועה. דבר אחר כדי שלא יראו את עצמות אחיהם מושלכים בפלשת ויחזרו להם. דבר אחר כדי שלא יחזרו לאחוריהם והרי דברים קל וחומר אם כשהקיפם דרך (רחוקה) [עקומה] אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה על אחת כמה וכמה אילו הביאן בפשוטה. דבר אחר בראותם מלחמה זו מלחמת עמלק שנאמר וירד העמלקי והכנעני:
ויסב אלקים את העם מפני מה כדי לעשות להם נסים וגבורות. ר' אליעזר אומר דרך כדי ליגען שנאמר ענה בדרך כחי. המדבר כדי לצרפן שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו'. ים סוף לנסותן שנאמר וימרו על ים בים סוף. ר' יהושע אומר דרך כדי ליתן להם את התורה שנאמר בכל הדרך אשר צוה ה' אלקינו אתכם תלכו ואומר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים. המדבר כדי להאכילן המן שנאמר המאכילך מן במדבר. ים סוף כדי לעשות להם נסים וגבורות שנאמר נוראות על ים סוף ונאמר ויגער בים סוף ויחרב. וחמושים אין חמושים אלא מזויינים שנאמר ואתם תעברו חמושים מלמד שהיו מצויינין בחמשה מיני זיין. דבר אחר אין חמושים אלא מזורזים שנאמר ויעברו בני גד ובני ראובן חמושים כארבעים אלף חלוצי צבא. דבר אחר וחמושים אחד מחמשה עלו. דבר אחר אחד מחמשים. ויש אומרים אחד מחמש מאות. ר' נהוראי אומר העבודה לא אחד מחמש מאות עלו שנאמר רבבה כצמח השדה וגו' ואומר ובני ישראל פרו וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד ואת אמרת אחד מחמש מאות עלו. ואימתי מתו בשלשת ימי אפלה שנאמר לא ראו איש את אחיו שהיו קוברין את מתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויביהם וששו במפלתם. ר' יוסי אומר לחמשה דורות עלו (כתוב ברמז תקס"ד):
ויקח משה את עצמות יוסף משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול הימנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. תנו רבנן בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצוות. ומנין היה יודע משה היכן יוסף קבור. אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור. אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים ושקעוהו בנהר נילוס כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שגואל את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה. מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר וגו' אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל. והרי דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף מפניו. מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה. רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד שם ואמר יוסף יוסף וכו' מיד נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו. קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל (כתוב ברמז קמ"ה). אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף בחייו עצמות מפני שלא מיחה בכבוד אביו דאמרו לו עבדך עבדך ולא קאמר להו מידי. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר ויקבור אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו אלא על הצדיקים כולן שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. שלשה מחנות הם תני טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. עמד לו על נילוס הנהר ואמר יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו השכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבים לך אם מודיע אתה את עצמך הרי יפה וכו'. ויש אומרים נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבים דחרשין שרון נבחין במשה. אמר משה איתון [חמון] כלבין קושטא לא נבחין וכלביא דשקרא ודחרשין נבחין. אמר רבי כלבא מלחית בלישניה ברם הכא ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מרים המתינה למשה שעה אחת (כתוב ברמז קס"ד). ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים וישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך עם ארון חי העולם והיו אומות העולם אומרים להם מה טיבן של שני ארונות הללו והן אומרים זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים. והיו אומרים להן אומות העולם מה טיבו של מת מהלך עם ארון חי עולמים. והן אומרים המונח בארון זה קיים מה שכתוב בזה. בזה כתיב אנכי ה' אלקיך וביוסף כתיב התחת אלקים אנכי. בזה כתיב לא יהיה לך אלקים אחרים וביוסף כתיב את האלקים אני ירא. בזה כתיב לא תשא וביוסף כתיב חי פרעה אם תצאו. בזה כתיב זכור את יום השבת וביוסף כתיב וטבוח טבח והכן. ואין הכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו. בזה כתיב כבד את אביך וביוסף כתיב ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם וגו'. בזה כתיב לא תרצח לא רצח לפוטיפרע. בזה כתיב לא תגנוב לא גנב כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. בזה כתיב לא תנאף לא נאף עם אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תחמוד לא חמד אשתו של פוטיפרע. בזה כתיב לא תענה והרי דברים קל וחומר ומה דברים של אמת לא הגיד קל וחומר של שקר. בזה כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך וכתיב וינחם אותם וידבר על לבם. בזה לא תקום ולא תטור וכתיב ואתם חשבתם עלי רעה. בזה וחי אחיך עמך וכתיב ויכלכל יוסף את אחיו. כי השבע השביע השביען שישביעו לבניהן. רבי נתן אומר מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו. אמר אם משביע אני את בני אין מצריים מניחין אותן. ואם אומרים להם אבינו העלה את אביו אומרים להם אביכם מלך היה לפיכך השביע את אחיו ולא השביע את בניו. דבר אחר אמר להם יוסף אבי ירד כאן לרצונו ואני העליתיו אני ירדתי על כרחי משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני לשם תחזירוני וכן עשו לו. כענין שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל קברו בשכם. פקוד יפקוד אלקים אתכם פקד אתכם במצרים ויפקוד אתכם על הים. פקד אתכם על הים ויפקוד אתכם במדבר. פקד אתכם במדבר ויפקוד בנחלי ארנון. פקד אתכם בעולם הזה ויפקוד אתכם לעולם הבא. פקידה במצרים פקידה בסיני פקידה בניסן פקידה בתשרי. והעליתם את עצמותי מזה שומע אני מיד תלמוד לומר אתכם כשתהיו עולין. ומנין שאף עצמות השבטים העלו עמהם תלמוד לומר מזה אתכם ז"ה תרי עשר. ויסעו מסכות ויחנו באתם מה אתם מקום אף סכות מקום רבי עקיבא אומר ענני כבוד היו שנאמר על כל כבוד חופה. אין לי אלא לשעבר לעתיד לבוא מנין תלמוד לומר וסכה תהיה לצל יומם ואומר ופדויי ה' ישובון: