ילקוט שמעוני/שמות/רמז רכה
וכל בכור אדם בבניך תפדה למה נאמר. לפי שהוא אומר ופדויו מבן חודש תפדה כלל. בערכך כסף חמשת שקלים פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל. או כלל בכלל הראשון אמרת לאו. אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט.מה הפרט מפורש בנכסים ומטלטלין שאין להן אחריות. אף הכלל כן. מכאן אמרו בכל פודין בכור אדם חוץ מן העבדים ושטרות וקרקעות והקדשות. רבי אומר בכל פודין בכורי אדם. דבר אחר כל בכור אדם בבניך תפדה היו לו חמשה בכורות (קסא) מחמש נשים חייב לפדות את כולן. דבר אחר וכל בכור בניך תפדה מנין שאם לא פדאו אביו הוא יפדה את עצמו. תלמוד לומר וכל בכור בני (קסב) אפדה. רבי יוסי הגלילי אומר הואיל ואמרה תורה פדה את בניך ולמד את בניך תורה, אם למדת על תלמוד תורה שאם לא למדו אביו (קסג) מלמד הוא את עצמו. כך אם לא פדאו חייב לפדות את עצמו. לא אם אמרת בתלמוד תורה שהוא שקול כנגד הכל שאם לא למדו אביו מלמד הוא את עצמו. תאמר בפדיה שאינה שקולה כנגד הכל לפיכך אם לא פדאו אביו לא יפדה את עצמו. והרי מילה תוכיח שאינה שקולה כנגד הכל שאם לא מלו אביו מל הוא את עצמו. כך אם לא פדאו אביו הוא יפדה את עצמו. לא אם אמרת במילה שחייבין עליה כרת שאם לא מלו אביו הוא מל את עצמו. תאמר בפדיה שאין חייבים עליה כרת לפיכך אם לא פדאו לא יפדה את עצמו. אמרת הפרש. אדון בנין אב מבין שלשתם. לא הרי מילה כהרי תלמוד תורה ולא הרי תורה כהרי מילה ולא זה וזה כהרי פדיה ולא הרי פדיה כהרי זה וזה. הצד השוה שבהן (כל) שהוא מצות האב על הבן אם לא עשה לו אביו יעשה הוא לעצמו. אף כל מה שהוא מצות האב על הבן אם לא עשה לו אביו הוא יעשה לעצמו. מכאן אמרו חייב אדם מן התורה למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה. רבי עקיבא אומר אף ללמדו שייט. רבי אומר (קסד) אף ישוב מדינה. והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן. מחר לאמר מה זאת הרי מחר לאחר זמן. מחר יהיה האות הזה הרי מחר עכשיו. מחר אנכי נצב על ראש הגבעה הרי מחר עכשיו. מחר יאמרו בניכם לבנינו הרי מחר לאחר זמן. מה העדות והחקים והמשפטים נמצאת אומר ארבעה בנים הם אחד חכם ואחד טפש ואחד רשע ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים וגו' אף אתה אמור לו כהלכות הפסח ואמור לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. טפש מהו אומר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו. רשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם. לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר אף אתה תוציאו מן הכלל ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל. ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא. דבר אחר מה העדות והחקים רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של תלמידי חכמים צריכים להיות יושבין ועוסקין בהלכות הפסח עד חצות (קסה) לכך נאמר מה העדות והחקים והמשפטים וגו':
ויהי כי הקשה פרעה שומע אני מאליו תלמוד לומר ויחזק ה' את לב פרעה. ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים וגו' מכאן אמרו חכמים זובחים בכורי בהמה כנגד בכורי בהמה ופודין בכורי אדם כנגד בכורי אדם. והיה לאות על ידך בארבעה מקומות מזכירין פרשת תפילין קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע, מכאן אמרו מצות תפילין ארבע פרשיות (של ראש) הם ארבע טוטפות, ואלו הן קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע, וכותבן כסדרן, ואם כתבן שלא כסדרן הרי אלו יגנזו:
פרשת בשלח:
זה שאמר הכתוב חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם. דור המבול נתקשו כנגדו שטפם במים. דור הפלגה נתקשו כנגדו הפיצם בכל העולם. אנשי סדום נתקשו כנגדו מה היה סופן וה' המטיר על סדום. פרעה אמר לא ידעתי את ה' והקב"ה אמר שלח את עמי ונתקשה כנגדו ויהי כי הקשה פרעה כיון שבאת מכת בכורות מיד שלחן לכך נאמר ויהי בשלח. אמרו לאלקים מה נורא מעשיך אמרו לפועלא טבא איישר. מה נורא מעשיך מה דחילין אינון מנגניא דידך. הנהרגים הורגין את הורגיהן והנצלבין צולבין את צולביהן המשתקעים בים שוקעין את שוקעיהן. ברוב עוזך יכחשו לך אויביך ישקרו ויעשו אויבים כחשים. נבוכדנצר אמר בריך אלההון די שדרך משך ועבד נגו. סנחריב אמר מי בכל אלקי הארצות וגו' לא זז משם עד שכחש שנאמר וישב בבושת פנים לארצו. פרעה אמר לא ידעתי את ה' נעשה כחשן שנאמר ה' הצדיק. הוא אמר וגם את ישראל לא אשלח והוא בעצמו שלחן שנאמר ויהי בשלח פרעה. ברצות ה' דרכי איש אלו ישראל שכתוב בהן כל איש ישראל. גם אויביו ישלים אתו זה פרעה שכתוב בו אמר אויב לכך נאמר ויהי בשלח פרעה. מי קרא ווי הקב"ה קרא ווי, למה הדבר דומה למלך שנשבה בנו נלבש בלבוש נקמה באויביו והלך והביאו נטל את השבאי ותלאו בגרדון, התחיל לצער אותו ואמר ליה למה עשית כך לבני, עם שהוא מצערו התחיל להודות ואמר המלך ווי שהודה זה הייתי מבקש לצערו הרבה והודה מיד נתן לו אפיפורין. כך פרעה שעבד את ישראל במצרים התחילו המכות באות עליו וכששלחן אמר הקב"ה ווי ששלח פרעה שנאמר ויהי בשלח פרעה. דבר אחר מי קרא ווי פרעה קרא ווי. למה הדבר דומה לאחד שהיה לו קצצים מכרם בדמים מועטים הלך הלוקח ועשה לו תיבות ומגדלים וחפצים הרבה, ראה אותו המוכר אמר ווי לאותו האיש מה מכר. כך פרעה היו ישראל משועבדין לו בטיט ולבנים ולא היו ניכרים שהם אומה. כיון שיצאו ישראל ממצרים ובאו ונעשו דגלים על הים יצא פרעה וראה אותם שהיו עשויין דגלים התחיל קורא ווי ויהי בשלח פרעה. דבר אחר מי קרא ווי המצריים קראו ווי. למה הדבר דומה לרופא שהיה במדינה והיה אדם נפצע והיה מרפא אותו כיון שיצא הרופא מן המדינה התחילו בני המדינה קוראין ווי. כך היו במצרים כשהיתה המכה באה על מצרים והיו באין אצל משה ומבקשים ממנו והוא מתפלל ומרפא את המכה כשיצאו ממצרים אמרו המצריים ווי ששלח פרעה. דבר אחר כנענים קראו ווי. למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן קטן והיה לו אוסיא והיה מבקש לצאת למדינת הים. אמר לאריס אחד שיהא משמרה ושיהא אוכל מפירותיה עד שיעמוד בנו על פרקו, כשגדל בנו של מלך ביקש האוסיא. מיד התחיל האריס קורא ווי. כך היו ישראל במצרים והכנעניים יושבין ומשמרין ארץ ישראל ואוכלין פירותיה, כיון ששמעו שיצאו ישראל ממצרים התחילו קוראים ווי ויהי בשלח פרעה. תנא רבי שמעון בן יוחאי משל לאחד שנפלה לו ירושה במדינת הים והיה לו יורש עצל ועמד ומכרה בדבר מועט והלך הלוקח וחפרה ומצא בה סימא ובנה אותה פלטין והיה מהלך בשוקה מקוזזי מן קדמוי מקוזזי מן לאחוריה התחיל המוכר נחנק. רבי יוסי הגלילי אומר למה הדבר דומה לאחד שנפלה לו בית כור בירושה ומכרה בדבר מועט הלך הלוקח ופתח בה מעינות ונטע בה גנות ואילנות ופרדסים התחיל המוכר נחנק כך נעשה למצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו. עליהן מפורש בקבלה שלחיך פרדס רמונים. תנא ר' ישמעאל משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק הלך והביא לו דג מבאיש אמר ליה חייך חדא מן תלתא לא פלטה לך או סיריות אתה אוכל. או מאה בורלודין אתה לוקה או ממון אתה נותן. אמר אני אוכל סיריות. לא הספיק לאכול עד שנקטה נפשו עליו ואמר אני לוקה לא הספיק ללקות חמישים עד שאמר אני פורע ממון. נמצא אוכל סיריות ולוקה ומשלם ממון. כך אמר הקב"ה לפרעה רשע חייך עשר קטפרס אתה לוקה אלו עשר מכות. וממון אתה נותן וינצלו את מצרים. וישראל אתה תשלח לכך נאמר ויהי בשלח פרעה: