ילקוט שמעוני/שמות/רמז קצח
אמר רבי יצחק מנין לערל שאסור במעשר, נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר, מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו, מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא, לאיי אפנויי מופנה, מאי מופנה אמר רבא אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח ותלתא ממנו כתיבי במעשר, בפסח חד לגופיה וחד לגזירה שוה, ואידך למאן דאמר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, איידי דכתב נותר כתב נמי ממנו, ולמאן דאמר ליתן לו בוקר שני לשריפתו, איידי דכתב עד בקר כתב נמי ממנו, תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד לכדרבי אבהו אמר ר' יוחנן וחד לכדריש לקיש משום ר' סימאי דאמר מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר ולא נתתי ממנו למת, למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי, איזהו דבר ששוה במתים כחיים הוי אומר זה סיכה, מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו ארון ותכריכין, אמר ר' הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו רב אשי אמר בעינן לא נתתי דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו, ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למדין ומשיבין מאי איכא למימר, הא דר' אבהו מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך:
כיצד צולין את הפסח, שפוד של רמון תוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו, וניתי של מתכות, איידי דחם מקצתו חם כולו וקא מיכוי מחמת השפוד ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי דבר אחר, אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש משום שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים, תנו רבנן חתכו ונתנו על גבי גחלים רבי אומר אומר אני זה צלי אש, ומי אמר רבי גחלת איקרי אש ורמינהו מכות אש אין לי אלא שנכוה באש בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסיס רותח ובכל דבר הבא מחמת האור לרבות חמי האור מנין תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה, טעמא דאמר רחמנא מכוה מכוה הא לאו הכי הוה אמינא גחלת לא איקרי אש, אמר רבינא כריך ותני מכות אש אין לי אלא שנכוה באש וגחלת נכוה ברמץ בסיד רותח וכו':
ולא תותירו ממנו עד בקר הא אם הותיר עבר על מצוה אבל שומע אני יהא כשר, תלמוד לומר ולא תותירו ממנו עד בקר, אני אקרא והנותר ממנו באש תשרופו עד בקר למה לי, אלא בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בוקר, דבר אחר מה תלמוד לומר עד בקר מגיד שאינו נשרף אלא לאור ששה עשר, רבי ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא, ומה תלמוד לומר עד הבקר אלא שאם חל ששה עשר להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא לאור שבעה עשר, רבי יונתן אומר אינו צריך ומה במקום שכל אוכל נפש דוחה את יום טוב אין שריפת נותר דוחה יום טוב, מקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה שבת אינו דין שלא תהא שריפת נותר דוחה את השבת ומה תלמוד לומר עד בוקר בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר, רבי יצחק אומר אינו צריך, ומה אם חמץ שהוא בבל יראה ובל ימצא אין שריפתו דוחה יום טוב וכו' הא מה תלמוד לומר עד בקר לענין שאמרנו: