ילקוט שמעוני/שמות/רמז קצד
שה תמים בכלל שה גדי וטלה שנאמר שה כשבים ושה עזים, תמים להוציא בעל מום, זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ונקבה, בן שנה אין לי אלא בן שנה כל שנתו מנין, היה רבי ישמעאל אומר קל וחומר ומה אם עולה שהיא חמורה כשרה להביא כל שנתה כבת שנתה פסח שהוא קל אינו דין שיכשיר להביא כל שנתו כבן שנתו, רבי יוסי הגלילי אומר ומה איל שתחילת שנתו פסול סופו כשר פסח שתחילתו כשר אינו דין שיהא סופו כשר, מן הכבשים ומן העזים מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו, או אינו אלא משניהם כאחת תלמוד לומר ואם מן הצאן קרבנו מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו, והרי דברים קל וחומר ומה אם עולה שהיא חמורה כשרה להביא מין אחר פסח שהוא קל אינו דין שיביא מין אחר הא מה תלמוד לומר מן הכבשים ומן העזים מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו, והיה לכם להביא פסח דורות שלא יביא אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' אליעזר, רבי יאשיה אומר תקחו למה נאמר לפי שנאמר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה, או אינו אלא אחד מזה ואחד מזה בפסח, ומה אני מקיים שה תמים זכר בן שנה לפסח מצרים אבל לפסח דורות יביא מזה ומזה תלמוד לומר מן הכבשים ומן העזים תקחו דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר צאן לפסח בקר לחגיגה, או אינו אלא אחד מזה ואחד מזה בפסח ומה אני מקיים שה תמים לפסח מצרים אבל פסח דורות יביא מזה ומזה תלמוד לומר ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה כעבודה שעבדת במצרים כך עשה לדורות דברי ר' יונתן, רבי אליעזר אומר צאן לפסח ובקר לחגיגה וכו' ומה אני מקיים שה תמים לפסח מצרים אבל פסח דורות יביא מזה ומזה, תלמוד לומר ושמרת את הדבר הזה הרי פסח דורות אמור, אם כן מה תלמוד לומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה, רבי עקיבא אומר כתוב אחד אומר וזבחת פסח צאן ובקר וכתוב אחד אומר מן הכבשים ומן העזים כיצד יתקיימו שני כתובין הללו אמרת זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה ומתקיימין במקומן, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן, תלמוד לומר משכו וקחו לכם צאן, צאן לפסח ובקר לחגיגה ולא בקר לפסח, ר' ישמעאל אומר בחגיגה הבאה בפסח הכתוב מדבר, או אינו אלא בפסח עצמו, כשהוא אומר שה תמים זכר בן שנה הרי פסח עצמו אמור, ומה תלמוד לומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר בחגיגה הבאה בפסח הכתוב מדבר, רבי אומר בזבח שהוא בא מן הצאן ומן הבקר הכתוב מדבר ואי זה זה שלמים מכאן אמרו מותר שלמים לשלמים ומותר פסח לשלמים:
שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם שיהא תמים בן שנה בשעת שחיטה, ומנין בקבלה והולכה והזיה תלמוד לומר יהיה שיהא הויתו תם ובן שנה תרגמא אבן שנה, הכי נמי מסתברא דתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם שמע מינה, ומי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה ובקבלה והולכה ובזריקה הוי בן שתי שנים, אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן פרט לזקן ולחולה ולמזוהם וההוא תנא דנפקא ליה לרובע ונרבע ממן הבהמה זקן וחולה ומזוהם מנא ליה, נפקא ליה מדתניא מן הכבשים ומן העזים תקחו הרי אלו מעוטין פרט לזקן וחולה ולמזוהם, וההוא תנא דבי רבי ישמעאל סבר ההוא מן הכבשים ומן העזים תקחו אורחיה דקרא הוא לאשתעויי הכי: