ילקוט שמעוני/שמות/רמז קסז
וירא איש מצרי ראה אחד מנוגשי פרעה מכה לאחד מבני הקהתי הלוים שהן אחיו והתחיל לקלל אותו בחרב שבפיו והרגו וטמנו בתוך מחנה ישראל שנאמר ויטמנהו בחול. וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים. יצא ביום השני אמר לו דתן מה אתה מבקש להרוג אותי בחרב שבפיך כשם שהרגת אתמול את המצרי שנאמר הלהרגני אתה עושה אין כתיב כאן אלא אתה אומר. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי והלא תורת אלקים היא דכתיב תורת ה' תמימה אלא לפי שנתן נפשו עליה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר ואשב בהר ארבעים יום הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנאמר לך רד כי שחת עמך הלא עם ה' הם שנאמר והם עמך ונחלתך ואומר עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן שנאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדינין שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך והלא המשפט לאלקים הוא אלא לפי שנתן נפשו על הדינין שנאמר ויצא ביום השני ואומר מי שמך לאיש שר ושופט ואומר ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:
ויפן כה וכה אמר ר' חנינא מצרי שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי אמר רבי חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר מוקש אדם ילע קודש. אמר ר' שמעון בן לקיש כל המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה הכית לא נאמר אלא למה תכה. זעירא אמר ר' חנינא נקרא חוטא שנאמר ואם לא לקחתי בחזקה וכתיב ותהי חטאת הנערים. רב הונא אמר תקצץ ידו שנאמר וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ יצא ר' אלעזר אמר אין לו תקנה אלא קבורה שנאמר ואיש זרוע לו הארץ. והנה שני אנשים עברים נצים אמר ר' אבהו שהיו עקבותיהן מוציאין ניצוצין. ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר אומר היה משה לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת יותר מכל האומות שיש בעולם אכן נודע הדבר החטאה הזאת שלא על חנם משתעבדים:
מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט שהוא אומר אז יבדיל משה שלש ערים אמר ר' לוי מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו. כיצד כשהרג משה את המצרי ובא ביום השני ומצא לדתן ואבירם מריבין זה עם זה ויאמר לרשע זה דתן התחיל מבזה אותו אמר לו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי. כיון ששמע פרעה כן אמר כמה דברים שמעתי ושתקתי כיון שהגיע עד שפיכות דמים תפסו אותו והיאך ברח שהוא אומר ויברח מפני פרעה אמר ר' ינאי בא קסטינר ליתן החרב על צוארו וקהית החרב מצוארו שנעשה של שיש ושלמה מקלס אותו צוארך כמגדל השן. אמר ר' אביתר ולא עוד אלא שנהפכה החרב על קסטינר שנאמר ויצילני מחרב פרעה. אמר משה לי הציל אבל לקסטינר לא. אמר בר קפרא מלאך ירד בדמות משה והבריחו והיו סבורין במלאך שהוא משה. אמר ר' יהושע ראה נסים שעשה הקב"ה למשה כל אוכלוסי פרעה מהן נעשו אלמים מהן נעשו חרשים מהן נעשו סומים וברח משה ולא ראו אותו. תדע בשעה שביקש הקב"ה לשלוח אותו בשליחותו אמר לו הקב"ה אין את זכור מה עשיתי לאוכלוסי פרעה שנאמר מי שם פה לאדם ואותה שעה עמדתי לך עכשיו איני עומד לך. אמר ר' יצחק בוא וראה אין מעשה הקב"ה כמעשה בשר ודם בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקלימון הלכו ואמרו לו לפטרונו נתפס בן ביתו אמר להם אני מתקיים עליו יצא ליהרג היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקב"ה אינו כן אמרו מלאכי השרת נתפס משה בן ביתך אמר להם אני מתקיים עליו אמר ליה הרי הוא עומד לפני פרעה הרי אפומנימא שלו נקרין הרי הוא יוצא ליהרג אמר להם הרי אני מתקיים עליו מנין ויצילני מחרב פרעה. ויך את המצרי ויטמנהו בחול בשעה שהרגו לא היה שם מצרי אלא ישראל ואין חול אלא ישראל מה החול הזה מטלטלו ממקום למקום ואין קולו הולך כך ישראל אין ראוי להן להיות בעלי לשון הרע. אילולי אלו רשעים לא יצא הדבר לעולם. ומי היו דתן ואבירם ולמה כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלה הם שאמרו הדבר הזה והן שהותירו את המן והן שאמרו נתנה ראש והן שנחלקו עם קרח. מי שמך לאיש שר ושופט שבאותה שעה לא היה כי אם בן עשרים שמסורת בידינו עשרים שנה גדל בפלטין של פרעה וששים שנה היה במדין. כשנגלה עליו הקב"ה בן שמונים שנה היה. ואמרו מי שמך לאיש שאין אדם נקרא איש עד עשרים וחמש שנים כלומר עדיין לא הגעת לאיש ואחר כך אמרו לו לא בנה של יוכבד אתה דייך שקורין לך בן בתיה. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין גר וצדיק עומד ממנו. דבר אחר למלאכים המקיפין אותו שאל אם ראוי להרגו דכתיב זה בכה וזה אומר בכה. דבר אחר אמר לפני הקב"ה אם כך הורגין בניו איה הכה שאמרת לאברהם. דבר אחר למי תאמר כה בסיני כה תאמר לבית יעקב. שני אנשים עברים נצים שראו ניצוצות יוצאות מעקבותיהם ונותנין עלילות לפני משה כדי שיגלה על ידן. מי שמך לאיש אמר הקב"ה בשימה גנו אותך בשימה אני עושה אותך שופט שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הלהרגני אתה אומר נתנבאו על עצמן שבאמירה הוא מבליען שנאמר ואם בריאה יברא ה'. אכן נודע הדבר מלמד שהיה משה מהרהר מה ראה הקב"ה לשעבד ישראל יותר מכל האומות. עד שבאו דתן ואבירם שעשו בו דלטוריא. הלכו ואמרו לפרעה מבזה הוא על פורפירא שלך ועל עטרה שלך אמר להם יערב לו. הוא מסייע לשונאים מיד ביקש להרגו. רב נחמן אמר על הכל ערב לו עד שאמרו ליה אינו בן בתך. ורבנן אמרי על הכל לא הקפיד עד שאמרו לו שופך דמים הוא והרג את המצרי. וירא איש מצרי מכה איש עברי המצריים היו נוגשים וישראל היו שוטרים ומצרי ממונה על עשרה שוטרים והשוטר ממונה על עשרה מישראל נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרה בני אדם. חד זמן קרן נוגש גבי שוטר אמר ליה זיל כבוש עישוריתך אזל למיכנש עישוריתא שחקה לו אשה אמרה דהדיין גברא דידי יצא והבעל הטמין עצמו אחרי הסולם כיון שסבר שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה הפך לאחוריו וחמתיה כיון דידע דארגיש ביה נפק מן ביתא והוה מחי ליה כל ההוא יומא ואמר ליה לעי טבות לעי טבות צפה משה רבינו ברוח הקודש מאי הוה ליה גביה אמר לא מיסתייה דקלקל עם איתתיה עוד בעי מיקטליניה. מיד ויפן כה וכה ראה מה שעשה לו בבית ומה שהיה לעשות לו בשדה. וירא כי אין איש ר' יהודה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה להרגו ועמד הוא וקנא והרגו. ר' נחמיה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגנו והזכיר עליו והרגו. ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת עתיד לצאת ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ועמד עליו והרגו. במה הרגו ר' יצחק אמר באגרוף הרגו כמה דאת אמר ולהכות באגרוף רשע. ר' לוי אמר במסטירין של ישראל הדא הוא דכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים: