ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קסה

<< · ילקוט שמעוני · שמואל ב · רמז קסה · >>

ואלה דברי דוד האחרונים. זהו שאמר הכתוב במופת הייתי לרבים, אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה ועד שנפל בידי בעל אצבעות, כך ישראל אינם אומרים שירה עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם בעל אצבעות ועד שיפלו בידם ארבעה. כיצד דוד נתחרף מן גלית ויחרף את ישראל ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו, ונפל בידו בעל אצבעות ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש. ונפלו לפניו ארבעה את ארבעת אתה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וסמיך ליה וידבר דוד לה'. כך ישראל כשיבא משיח במהרה בימינו אינם אומרים שירה עד שיתחרף משיח שנאמר אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות ואצבעת רגליא מנהון פרזל. ועד שיפלו בידם דק' מלכיות ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה, אותה שעה שירו לה' חדש. ד"א ואלה דברי דוד האחרונים. אמר לפניו רבש"ע כשם שמחלת לי עונותי הראשונים כך מחול לי עונותי האחרונים. ד"א (סב) בכ"ב שנה שנסתלקה רוח הקדש מדווד מלך ישראל בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פתו באפר שנאמר כי אפר חלחם אכלתי. ד"א אמר לפניו רבש"ע קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים ותאמר להם ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם עאכ"ו שהייתי מקבל אתכם, וכה"א לך לבדך חטאתי. ד"א מה הראשונים בלא חטא ועון אף אחרונים כן:

נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על. מלמד שקבל עליו עול תורה ועול מצות, ומה שכר יש לך מלפני שתקרא משיח אלקי יעקב. אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי ויושב והוגה בד"ת בכל יום תמיד, ומיד רוח הקדש שורה עליו שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, כיצד קורא אדם תורה נביאים וכתובים ושונה הלכות ומדרש ומרבה בישיבה וממעט תורה נביאים וכתובים ושונה הלכות ומדרש ומרבה בישיבה וממעט בסחורה ומיד רוח הקדש שורה עליו שנאמר אשריכם זורעי על כל מים, כיצד קורא אדם תורה נביאים וכתובים ושונה הלכות ומדרש ומרבה בישיבה וממעט בסחורה ומיד רוח הקדש שורה עליו שנאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. אשרי אדם שיש בו דברי תורה ויושב וחורש בהם כבהמה שהיא חורשת בשדה, א"ל הקב"ה דברי הראשונים ואחרונים שלך הם. אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל למושל באדם צדיק מי מושל בי הצדיקים ואי זהו צדיק מי שהוא מושל ביראת אלקים הוי אומר זה הכובש את יצרו. ברוך הקב"ה שאין לפניו משוא פנים ולפניו נוגה אור גשמים ודשאים באים לעו לם ושכרן של צדיקים ששוחקים עצמם בדברי תורה בעולם הזה מעלה עליהם הכתוב כאלו הם מביאים נוגה אור וגשמים ודשאים לעולם שנאמר מנוגה (נגדו) וממטר דשא וגו':

נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלקי יעקב. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקקים עולה של תשובה. אמר אלקי ישראל לי דבר וגו' מאי קאמרר, א"ר אבהו הכי קאמר, אמר דוד, אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם אני ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזרה והוא מבטלה:

אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בששבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת, מאי קאמר, א"ר אבהו הכי קאמר אלה שמות גבורותיו של דוד. יושב בשבת כשהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע, דכל כמה דהוה קיים עירא היאירי הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות. כי נח נפשיה לא הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות. אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות ואל קביל עליה. תחכמוני אמר ליה הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוי שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה. ראש השלישי תהא ראש לשלשה אבות, הוא עדינו העצני בשעה שהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ. על שמונה מאות חלל בפעם אחת שהיה זורק חץ ומפיל בו שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים דכתיב איכה ירדוף אחד אלף, יצאת ב"ק ואמר לו רק בדבר אוריה החתי:

ונעים זמירות ישראל, משל למה"ד לחבורה שהיתה מבקשת לומר הימנון למלך אמר להם כולכם נעימים, כולכם זמרים, מלכם משובחים, ומי מנעים דמירותיהם של ישראל דוד בן ישי אבגינוס בן אבגינוס, וכן הוא אומר כלו תפלות דוד בן ישי, כל אלו. וכשם שנאמר בעשרה בני אדם כך נאמרו בעשר מיני זמר בנצוח בנגון במזמור בשיר בהלל בתפלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה, וגדול שבכלם הללויה שכולל שם ושבח בתיבה אחת:

אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל (אני) מושל באדם צדיק מושל ביראת אלקים. אמר דוד אלקי ישראל לי דבר ומה דבר צור ישראל מושל באדם מושל יראת אלקים הצדיקים כבידול מושלים במה שהקב"ה מושל. הקב"ה פוקד עקרות, אלישע פוקד עקרות, שנאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. הקב"ה מחיה מתים, ואלישע החיה את בנה של שונמית. הקב"ה מרפא את החולה בלא רטיה, ואלישע רפא את נעמן. הקב"ה ממתיק את המר, ומשה המתיק את המר. הקב"ה עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים. הקב"ה מוריד גשמים ושמואל הוריד גשמים הלא קציר חטים היום. הק ב"ה מוריד אש ואליהו הוריד אש ותפול אש ה' ותאכל את העולה. ד"א מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים זה יוסף הצדיק שהיתה אשת פוטיפר מפתה אותו ושלט ביצרו אמר לו הקב"ה לא שמעת לה חייך שאני ממליכך על מצרים והכל נשמעים לך שנאמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה:

וכאור בקר יזרח שמש. אין אנו יודעים מהו וכאור בקר, אלא כשתאיר הקב"ה בקר של משיח תזריח השמש, הדא האו דכתיב כסאו כשמש נגדי. בקר לא עבות זה משיח. ד"א שלא בזכות אבות הוא בא אלא בזכות התורה שנאמר כי ברית עולם שם לי. ערוכה בכל בבבל. ושמורה במדי. כי כל ישעי וכל חפץ ביון, כי לא יצמיח במלכות רביעית. שרוף ישרפו בשבת זו סנהדרי גדולה שבלשכת הגזית. כי ברית עולם שם לי אין ברית אלא תורה שנאמר בריתי היתה אתו. ערוכה בכל במקרא במשנה בהלכות בהגדות. ושמורה (כי) [בלבי] לעולם ולעולמי עולמים. כי כל ישעי וכל חפץ וגו' אמרו כל ת"ח שמרבה בעסק ואין מתפרנס ממנו הרבה סימן יפה לו מפני שהקב"ה אוהב תורתו ואינו מעשירו שמא ישעיר ויפשע בדברי תורה, ואומר ראש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי. ראש השלישי שתהא ראש לתורתי. ד"א תהא ראש לישראל העולים לשלש רגלים:

ברית עולם שם לי. אמר דוד (שם) כרת לי הקב"ה ברית שאהא בקי במקרא במשנה במדרש בהלכות בהגדות שנאמר ערוכה בכל ושמורה בלבי לעולם. כי כל ישעי וכל חפץ כי (לא) יצמיח אל תהי אומר כן כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח, אם ראית ת"ח שאינו מתעשר כו'. במדה שאדם מודד בה מודדין לו שכשם שתלמידי חכמים יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בתורה לשם שמים הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות לפיכך הקב"ה כורת להם ברית שלא ישתכח דברי לתורה מפיהם ומפי בניהם ומפי בני בניהם עד סוף כל הדורות שנאמר ואני זאת בריתי אותם וגו'. אבל פושעיהם של ישראל אינם כן אלא בקטנותם רכים ובזקנותם קשים, ומה (שכרן) [עושה] הקב"ה מצוה להעלותן ושורפין אותם בבית במדרש הגדול שלו שנאמר (ובני) ובליעל כקוץ מונד כלהם, ואין בליעל אלא פושעי ישראל שנאמר ויען כל איש רע ובליעל. מכאן אמרו כל דבר שהוא עתיד להיות בסוף כבר נעשה מקצתו היום, לעתיד לבא ישישב לצדיקים בבית המדרש הגדול שלו, וכן בעולם הזה ישיבה לדוד מלך ישראל, מאיר פנים להם וכן למשה וכן אליהו ואלישע ויחזקאל. ד"א ערוכה בכל ושמורה כי הא דברורי' אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישה בטשא ביה ואמרה ליה והא כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח איברים של אדם משומרת ואם לאו אינה משומרת:

ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים. כתוב אחד אומר מלאה עדשים וכתוב אחד אומר מלאה שעורים, ר' יעקב דכפר ענן אמר עדשים היו אלא שהיו גבוהים כשעורים, ר' לוי אמר אלו פלשתים שהיו באים גבוהים כשעורים והולכים נמוכים כעדשים. כתיב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה וכתוב אחד אומר ויצילוה מלמד שהחזירוה לבעלים שהיתה חביבה עליהם כשדה מלאה כרכום. ר' שמואל בר נחמני ורבנין, ר' שמואל בר נחמני אמר שנה אחת היתה ושתי שדות היו. פשיטא ליה לאבד וליתן דמים מה צריכה אין תאמר לאבד אבל לא ליתן דמים עד כדון היא צריכה ליה איזה מהם לאבד של שעורים או של עדשים של שעורים אוכלי בהמה של עדשים אוכלי אדם, של עדשים אין העומד קרב מהם של שעוירם העומר קרב מהם, של עדשים אין מפרישין מהם חלה של שעורים מפרישין מהם חלה, ורבנין אמרין שדה אחת היתה ושתי שנים, היה לו ללמוד משל אשתקד אין למדין מעשה מן מעשה:

ויתארה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער. ר' חייא אמר הלכה נצטרכה לו. ויבקעו שלשת הגבורים ולמה שלשה אין ההלכה מתבררת אלא בשלשה. ולא אבה דוד לשתותם, לא אבה דוד שתקבע הלכה מעצמו אלא עשה לה מסכתא קטנה וקבעה לדורות, מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. בר קפרא אמר חג היה ונסוך המים היה והתר במה היה. ולמה שלשה אלא שאחד הורג ואחד מפנה את ההרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה. כתוב אחד אומר ויסך אותם לה' וכתוב אחד אומר וינסך אותם לה', מ"ד ויסך מסייע ליה לר' חייא רבה, ומאן דאמר וינסך מסייע ליה לבר קפרא. ר' חייא רבה אמר הלכות שבויה נצטרכה לו. ר' שמעון בר אבא אמר בנין בית המקדש תבע:

ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מאי קא מבעיא ליה טמון באש אי כר"י דמחייב נזקי טמון באש אי כרבנן דפטרי, פשטו ליה מאי דפשטו ליה. אמר רב ששת גדישים דשעורים דישראל הוו וקא מטמרי בהו פלשתים וקא מבעיא ליה מהו למקלינהו להציל עצמו בממון חברו, שלחו ליה אסור לאדם להציל עצמו בממון חברו אבל אתה מלך אתה ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. ובניהו בן יהוידע בן איש חי, וכי בניהו בן יהוידע בן איש חי וכולי עלמא בני מתיא נינהו, אלא בן איש שאפילו במיתתו קרוי חי. רב פעלים מקבצאל שריבה וקבץ פעליםלתורה. הוא הכה את שני אריאל מואב שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני. והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג, איכא דאמרי תבר גזיזי דברדא וטבל, ואיכא דאמרי תני ספרא דבי רב ביומא זוטא דסתוא. ר' חייא ור' יונתן הוו מסגן ביני קברי הוה קא גררא תכלתא דר' יונתן על קבריא אמר ליה ר' חייא סלקיה דלא לימדו מחר באים אצלנו ועכשיו הם מחרפים אותנו. אמר ליה ומי ידעי והא כתיב כי החיים יודעים שימותו והמתים אינשם יודעים מאומה, א"ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת ואם שלשת לא פירשו לך, כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים שאפילו במיתתן קרוין חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע וגו', והמתים אינם יודעים מאומה אלו הרשעים שאפילו בחייהם קרויים מתים שנאמר ואתה חלל רשע נשיא ישראל:

ויגזול את החנית (כתוב ברמז ס"ט):

ויוסף אף ה' לחרות בישראל מה כתיב למעלה כשבא דוד למנות את גבוריו היה מונה והולך כיון שהגיע לאוריה החתי נאמר כל שלשים ושבעה, ואתה מוצא שלא מנה עוד שבעה עשר גבורים ובדברי הימים תמצא עוד שבעה עשר. אלא כיון שהגיע לאוריה מיד ויוסף אף ה'. משל למלך שהיה יושב וקורא בדפתרא כל גבוריו היה קורא פלוני ופלוני כיון שהגיע עד פלוני אמרו לו מת מיד השליך הדפתרא והעלה חמה, כך כיון שהזכיר את אוריה מיד ויוסף אף:

ויסת את דוד וגו' לך מנה את ישראל וגו' ויאמר המלך אל יואב וגו' מדן ועד באר שבע. אמר לו יוסף ה' אלקיך על העם כהם וכהם מאה פעמים, ולמה לא אמר כברכת משה רבינו יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים, אלא ברכתו של יואב גדולה משל משה שא"ל ועיני אדוני המלך רואות, אמר לו בימיך יהי כן, אמר יואב מנין שהוא לצורך אין בו חסרון מנין שאין בו צורך יש בו חסרון, ויואב היה ראש סנהדרין יושב בשבת תחכמוני. ויחזק דבר המלך, א"ל דוד או אתה מללך ואני שר הצבא או אני מלך ואתה שר הצבא, כיון שראה כן יצא שלא בטובתו אעפ"כ הלך לשבט גד אמר יודע אני (סג) שהם קשים שמא יזרקו עלי אבנים ונמצא הדבר בטל אעפ"כ לא סייעה אותה השעה. אח"כ הלך לו לשבט דן אמר יודע אני שהם עובדי אלילים שמא תפגע השעה בעובדי אלילים כיון שלא עמד אחד בפניו הלך לו אצל כל ישראל, ולפי שלא היה חפץ בדבר נשתהה דכתיב ויבואו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום, מדן ועד באר שבע תשעה חדשים ועשרים יום אלא מלמד שנשתהה:

ויתן יואב את מספר מפקד העם, אם מספר למה מפקד, אלא אמרו רבותינו שתי אנפוראות עשה אחת גדולה ואחת קטנה והניח את גדולה בפונדתו אמר הריני נותן את הקטנה אם יעלה חמה הריני נותן לו את הגדולה:

ד"א מספר מפקד העם כיון שהלך למנות היה משלח למי שהיו לו חמשה בנים לך והטמן וספור מה שאתה מבקש, ומה שהיה אומר הוא כותב. ותהי ישראל למה אמר בלשון נקבה, אמר הקב"ה לא עמד אחד מכם כנגד יואב לומר לו למה אתה סופר אותי אלא עשיתם עצמכם כנשים. ותהי ישראל שמונה מאות אלף וגו' ואיש יהודה חמש מאות אלף, ובדברי הימים כתיב אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף. א"ר יהושע בן לוי אין הכתובים מכזבים מה שחסר כאן מתו באותה שעה. ולוי ובנימין לא פקד בתוכם, למה כן, אלא אמר יואב אם יאמר לי למה לא ספרת אותם אומר לו משה רבינו לא ספר את לוי אך את מטה לוי לא תפקוד. ובנימין אתמול הלך מהם כמה אלפפים בפלגש בגבעה ואני מונה אותם. ד"א לוי שמשו של הקב"ה ובנימין בעל אכסניא שלו ואני מונה אותם. כי נתעב דבר המלך, מהו נתעב שלא ערב עליו הדבר, באותה שעה בא גד הנביא אצלו וא"ל מה אתה מבקש שלש שנים רעב או שלשה חדשים בורח מפני שונאך או שלשה חדשים דבר וחרב, מיד השיבו דוד צר לי מאד. משל לחולה שאמרו לו היכן אתה מבקש ליתנך אצל אביך או אצל אמך, אמר אוי לאזנים שכך שומעות. ולמה שלש אמר לו שלשה דברים אמרת על שאול, אם ה' יגפנו, או יומו יבא, או במלחמה ירד ונספה, לכך שלש כנגד שלש. דבר אחר כתוב אחד אומר שלש שנים וכתוב אחד אומר שבע שנים אם שבע למה למה שלש, אלא אמר לו מה אתה מבקש שלש (למלחמה) [למהומה] או שבע לבצורת, (אלא) אמר דוד אם אני אומר רעב יאמרו ישראל מפני שהוא מלך ואוצרותיו מלאים. אם אומר אני אנוס מפני צרי ישראל אומרים מפני שיש לו גבורים שיעמדו עליו. אמר הריני שואל את המות שמשוה גדולים וקטנים נפלה נא ביד ה' וגו', הררי שלש שנים ואח"כ נעשו שלשה חדשים ואח"כ שלשה ימים, ושלשה ימים עושים ל"ו שעות באו סניגורים טובים לישראל ובטלום, באו שבעה ימי השבת ושמנה ימי המילה הרי ט"ו וחמשה חומשי תורה ושלשה אבות הרי כ"ג. א"ר תנחומא בר אבא עוד עשר דברות ושני לוחות הברית הרי ל"ה כנגד ל"ה שעות, ור' אבין הלוי אמר שנים עשר שבטים. נשתייר שם שעה אחת בא וראה כמה אוכלוסין מתו באותה שעה. ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד ר' חייא הגדול אומר משחיטת התמיד עד זריקת דמו. ורבותינו אומרים משהאיר המזרח ועד הנץ הח מה. רשב"ג אמר משהתחיל גלגל חמה לעלות עד שיגמור כלו. ויתן ה' דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד, רבי יוחנן אמר עד חצות ממש. ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך, אר"א אמר הקב"ה למלאך טול לי הרב שבהם שיש לי ליפרע מהם כמה חובות, באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין. וכהשחית ראה ה' וינחם. אמר רב מה ראה יעקב אבינו ראה שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם. ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנאמר אלקים יראה לו השה. ורבי יצחק אמר כסף כפורים ראה שנאמר ולקחת את כסף הכפורים. ור' יוחנן אמר ביהמ"ק ראה שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה:

ויתן ה' דבר בישראל. באותה שעה נשא דוד את עיניו וראה עונותיהם של ישראל גדודים ועומדים מן הארץ ועד לרקיע שנאמר וישא דוד את עיניו, באותה שעה ירד מלאך מן השמים והרג את גד החוזה ואת ארבע בניו של דוד והזקנים שהיו עמו, וכיון שראה את חרבו נכנסה בו רתת ושוב לא היה בו כח שנאמר והמלך דוד זקן וגו':

ויאמר דוד אל ה' וגו' הנה אנכי חטאתי וגו' ואלה הצאן מה עשו. א"ר נתן מצינו שהאבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל, במשה מהו אומר ועתה אם תשא חטאתם ואם ככה את עושה לי. וכן לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו הים שנאמר שאוני והטילוני אל הים. אמר ר' אבהו בא וראה כח התשובה מדוד מלך ישראל שנשבע הקב"ה לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים לרוב ובא דוד למנות מספרם אמר לו הקב"ה דוד אני נשבעתי לאבות להרבות את זרעם ואתה בא לבטל את דברי בשבילך נתנה הצאן למאכל ובשלש שעות נפלו שבעים אלף איש. ר' שמעון אומר לא נפל משיראל אלא אבישי בן צרויה שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורה שבלבו כשבעים אלף איש. אנשים אין כתיב כאן אלא איש. ושמע דוד וקרע בגדיו והי מבקש תשובה שנאמר העבר נא חטאתי ונתרצה לו, שנאמר ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך, מהו רב, אלא אמר לו אדם גדול ורב נפל בישרל. ולא יכול דוד ללכת מפניו לדרוש אלקים מפני שלקח המלאך חרבו וקנחה בטליתו של דוד וראה דוד חרבו של מלאך והיו כל אבריו מרתתין עד יום מותו:

ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה וגו'. למה דוד דומה באותה שעה לאחד שהיה מכה את בנו ואינו יודע למה מכהו באחרונה אמר ליה על מקמתא פלוני מחיתך, כך כל אותם אוכלוסין שנפלו על ידי שלא תבעו את בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר ומה אלו שלא ראו את בית המקדש כך אנו על אחת כמה וכמה, לכך התקינו נביאים הראשונים שיהיו ישראל מתפללין בכל יום שלשה פעמים אנא השב שכינתך לציון:

ויאמר ארונה אל המלך, תני יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו ת"ל על העצמים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור דברי רבי. רשב"א אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהם הדיוט. מאי בינייהו, איכא בינייהו חדתי ועתיקי. ולא והא כתיב ויאמר ארונה אל (המלך) [דוד] יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמורגים וכלי הבקר לעצים, הכא נמי בחדתי:

ויאמר ארונה אל המלך ה' אלקיך ירצך. א"ר אלעזר א"ר חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהם, ואלו הם, דוד ודניאל, דוד דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל הלמלך וגו', דניאל דברכיה דריוש, דכתיב אלהך די אנת פלח ליה בתדירה הוא ישובינך:

ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, כתוב אחד אומר שקלי זהב משקל שש מאות, וכתיב ויקן דוד וגו' כבכסף שקלים חמשים הא כיצד, גבה מכל שבט ושבט חמשים שהם שש מאות. ר' אבא אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ועצים ומקום המזבח בחמשים וכל הבית כלו בשש מאות. והא כתיב התם זהב והכא כסף, אלא גבה כסף בשש מאות שקלי זהב:

ויבן שם דוד מזבח וגו'. ר' מנחמיא ורב ביבי בשם רבי נמשלו ישראל כחול מה החול הזה אתה חופר בו גומא מבערב בשחרית אתה מוצא שנתמלאת, כך כל אותם האוכלוסין שנפלו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה, הדא הוא דכתיב יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים. א"ר לוי בתוך י"ב חדש באו ברכותיו של יואב:

עשרה פעמים נמנו (כתוב ברמז ק"כ):