ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קנז
וידבר דוד לה'. עשר שירות הם (כתוב ברמז כ'). וש"ה שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני, א"ל הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר לפני על מפלת של שאול אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו והיינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. כתיב כוש והלא שאול שמו, אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו ובמראיו שנאמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם. כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכשית אשר לקח, וכי כשית שמה והלא צפורה שמה, אלא לומר לך מה כושי משונה בעורו אף צפורה משונה במעשיה וביפיה. כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו, אלא לומר לך מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו. וי"א ברוך בן נריה משונה במעשיו מכל בני פלטין של צדקיה. כיוצא בו אתה אומר הלא כבני כושיים אתם לי וכלי כושיים שמן והלא ישראל שמן, אלא לומר לך מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונים במעשיהם מכל אומה ולשון:
ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול. וכי ביום אחד הוצל מכף כל אויביו ומשאול, אלא דהוה קשי שאול עליה מכל שונאיו דאומות העולם, וכן שמשון אמר להם השבעו לי אתם פן תפגעון בי אתם ושבקו יתי עם פלשתים, וכן שלמה אמר אח נפשע מקרית עוז. שאול היה בכלל (כתוב ברמז ח'):
ה' סלעי ומצודתי. מה ראה דוד לקלס בסלע על שם שנעשה לו נס בסלע שנאמר ויהי הוא נחפז ללכת (ברמז קל"ג):
אלהי צורי אחסה בו. עשרה מיני קילוסין כנגד עשרה שונאיו, ומי הם, שאול, דואג, ואחיתופל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, שובך, גלית, ושלשה אחיו, וכשם שקלסו כאן בעשרה שמות כך קלסו בסוף הספר בעשרה הלולין הללו אל בקדשו וגו':
וקרן ישעי שהיה שמן המשחה מבעבע עליו. מהולל אקרא ה', כשתושיעני מאויבי, סרס המקרא ודרשהו, רב הונא בשם רבי אחא כלפי יהושפט אמרו בעת החלו ברנה שהיה אומר שירה והאויבים נופלים לפניו:
כי אפפוני משברי מות הגיעו הרעות עד אפיא. דבר אחר הגיעו הצרות אל האף. דבר אחר אל תקרי אפפוני אלא עפפוני טסות הצרות עלי כעוף שנאמר ועוף יעופף. דבר אחר הצרות מתגלגלות ובאות כאופן וגלגל, רב אחא אומר נפניתי לכאן ולכאן ואין לי גואל אלא אתה. מדבר בארבע מלכיות אפפוני נחלי מות בבכל, נחלי בליעל במדי, חבלי שאול סבוני ביון, קדמוני מוקשי מות באדום, רבנן אמרין למה כתב בראשונה ובארבע מות, שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני, רבי אבא הר כהנא אמר זו גזרה שמד וזו גזרה שמד:
בצר לי אקרא ה' בבבל, ואל אלהי אקרא במדי, וישמע מהיכלו קולי ביון, ושועתי לפניו תבא באזניו באדום. רבי פנחס ורבי אחא בשם ר' אחא בר חנינא למה הוא מזכיר בשלישית היכל, שכל ימיה של יון היה ההיכל קיים. ולמה אמר בצר ולא אמר בצרות, לפי שכל הנביאים מיחדים צרותיהם של ישראל וממעטין אותם שנאמר בצר לך ומצאוך, ראה ה' כי צר לי, וירא בצר להם, עמו אנכי בצרה. עשרה לשונות נקראת תפלה, זעקה, שועה, נאקה, קריאה, רנה, פגיעה, עתירה, עמידה, חלוי, תחנה. זעקה מנין שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וגו'. נאקה וישמע אלהים את נאקתם. שועה ותל שועתם אל האלהים. נקראת קריאה בצר לי אקרא ה'. נקראת רנב לשמוע אל הרנה נקראת פגיעה ואתה אל תתפלל וגו'. ונקראת עתירה ויעתר יצחק. נקראת עמידה ויעמוד פנחס ויפלל. נקראת חלוי ויחל משה. נקראת תחנה ואתחנן אל ה':