ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קמא
רבי יונתן אומר כל הנביאים נתנבאו בחייהון, שמואל נתנבא בחייו ולאחר מיתתו שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שרוי שם, ושמע שאול לעצתו ונהרג הוא ובניו עמו שיהא חלקו עם שמואל הנביא שנאמר עמי עמי במחיצתי. הלל הזקן אומר אמר שמואל לשאול לא דייך שלא שמעת בקולי למחות את זכר עמלק אלא גם לדרוש באוב, אוי לרועה ואוי לצאנו שבשבילך נתן הקב"ה את ישראל ביד פלשתים, שנאמר ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים:
ויתנו לו פלח דבילה (בתוב לעיל בפסוק ראו נא כי אורו עיני למעלה ברמז קי"ח) ויכם דוד מהנשף ועד הערב. מאורתא ועד אורתא. דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. אי הכי מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב מיבעי ליה, אי כתיב הכי הוה אמינא מאורתא דהאידנא עד אורתא דלחמחר, או מצפרא דהאידנא עד צפרא דלחמחר, קמ"ל מהנשף ועד הערב מצפרא ועד אורתא. רב אשי אמר תרי נשפי הוו נשף יממא ואתא ליליא נשף ליליא ואתא יממא:
ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים, כתיב וישב ביום ההוא עשו לדרכו וארבע מאות איש להיכן הלכו, נשמטו אחד אחד בפני עצמו אמרו שלא נכוה בגחלתו של יעקב. אימתי פרע להם הקב"ה להלן ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות:
ויען כל איש רע ובליעל וגו' עד ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה (דוד) לחק ולמשפט לישראל. אמר רבי יודן והלאה אין כתיב כאן אלא ומעלה ממי את למד מאברהם שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים וגו':
ויקומו כל איש חיל. אנשי יבש גלעד אמרו אותו האיש הצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבים לגמול לו חסד, א"ל הקב"ה אתם גמלתם חסד עם שאול ועם בניו אף אני נותן שכרכם לבניכם לעתיד לבא כשעתיד הקב"ה לקצץ את ישראל ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה שנאמר לי גלעד ולי מנשה:
ויהי אחרי מות שאול (כתוב ברמז א'):
עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ. קטיגוריא של נוב עיר הכהנים אוחזת אותי, ואין השבץ אלא בגדי כהונה גדולה שנאאמר משובצים זהב יהיו במלואותם:
ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, נשיא ואב בית דין ושמועות רעות מנ"ל דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו, וכתיב ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו, שאולל זה נשיא, יהונתן בנו זה אב בית דין, ועל עם ה' אלו שמועות רעות. א"ל רב סבא לרב כהנא אימא עד דאיתא כולהו, א"ל על הפסיק הענין:
ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי. נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו אם יבא אחד מכל אוה"ע ויתגייר שיקבלו אותו ומזרעו של עמלק אל יקבלו אותו, ואמר לו דמך על ראשך כי פיך ענה בך לכך נאמר מדור דור. אמר רבי יצחק בנו של דואג האדומי היה ואמר לו דמך על ראשך הרב דמים שפכת בנוב עיר הכהנים, ואית דאמרי דואג עצמו היה דמיך כתיב הרבה דמים שפכת:
ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר. מאי ספר הישר אמר ר' יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישראים שנאמר תמות נפשי מות ישרים. היכא רמיזא יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך אי זו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זו קשת. רבי אלעזר אומר זה ספר משנה תורה דכתיב ועשית הישר והטוב, היכא רמיזא ידיו רב לו, אי זו מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זה קשת. רבי שמואל בר נחמני אומרזה ספר שופטים דכתיב בית איש הישר בעיניו יעשה, היכא רמיזא דכתיב למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה, וכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה איזו מלחמה שצריכה לימוד הוי אומר זה קשת:
בנות ישראל אל שאול בכינה. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בנות ישראל ודאי שבשעה שהיו בעליהם יוצאים למלחמה היה זנן ומפרנסם ומלבישם שני אם עדנים, מכאן שאין תכשיטטין נאים אלא לגוף המעודן, רבי נחמיה אומר בנות ישראל הנאות שבישראל אלו סנהדרין, אל שאול בכינה שבשעה שהיה שומע טעם הלכה יוצא מפי תלמיד חכם עומד ומנשקו על פיו:
צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי וגו' מאהבת נשים. משתי נשים ואיזו זו מיכל ואביגיל, (מח) מיכל בעוה"ז, ואביגיל לעוה"ב:
איך נפלו גבורים. ר' חנינא ור' יונתן תרוויהון אמרין מכאן שהצדיקים קרוין כלי מלחמה שנאמר איך נפלו גברוים ויאבדו כלי מלחמה:
ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וגו' (כתוב ברמז קע"ב). ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל וגו' (כתוב ברמז ח'):
ויולדו לדוד בנים בחברון. שנו רבותינו המלך אל ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה. ר' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו אל ישאנה, אם כן למה נאמר לא ירבה אפילו כאביגיל. שמונה עשר מנ"ל דכתיב ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורוו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל וגו' והשלישי אבשלום בן מעכה וגו' והרביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה יולדו לדוד בחברון, וכתיב ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית וכהנה שית דהוו להו תמני סרי, מתקיף לה רבינא ואימא כהנה י"ב וכהנה כ"ד. תניא נמי הכי לא ירבה לו נשים יותר מכ"ד, ולמאן דדריש וא"ו מ"ח הוו. ותנא דידן מ"ט, א"ר כהנא מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא שית אף כהנא בתרא שית. והא הואי מיכל, אמר רבי עגלה זו מיכל ולמה נקרא שמה עגלה שחביבה עליו כעגלה, וכן ה"א לולא חרשתם בעגלתי. ומי הות לה למיכל בנים והכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה, מכדי בנים היכא קא חשיב להו בחברון ואלו מעשה דמיכל בירושלים הוה דכתיב ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לה בלבה ואר"י ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למטרפסה. אלא אימא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה, והכתיב ויקח עוד דוד נשים ופלגשים בירושלים, למלויי י"ח. מאי נשים ומאי פלגשים, אר"י א"ר נשים בכתובה ובקדושין, פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין. אר"י א"ר ת' ילדים היו לו לדוד כלם בני יפת תואר היו והיו מגדלי בלורית ומהלכי בראשי גייסות והן היו בעלי אגרופין של בית דוד:
כלאב לאביגלי. א"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. דבר אחר למה נקרא שמו כלאב לפי שהיו ליצני הדור אומרים אפשר שמדוד היא מתעברת אבל (מט) מנבל היא מתעברת, מה עשה הקב"ה צר צורתו כצורתו של אביו, וזהו כלאב כאלו אב, וכן אתה מוצא שאומרים ביצחק לכך כתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שהיה קלסתר פניו דומין לו והכל אומרים אברהם הוליד את יצחק:
ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה. מאי מבור הסירה א"ר אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג. ויטהו יואב אל תוך השער א"ר יוחנן שדנו בדין סנהדרין: